כשהייתי בכיתה ד' הברזתי עם אבא שלי והלכנו לסרט בבוקר. סרט
קראטה מגניב, מהסוג שעושה חשק ללכת מכות ולעשות קולות סיניים
אח"כ במשך כל היום. אח"כ אכלנו בבורגר ראנץ' (אז עוד לא היה
מקדונלדס או בורגרקינג או כל מיני כאלה), ואח"כ הלכנו לבקר את
סבתא בבית חולים. בדרך הביתה עלינו על מוקש רגל והתפוצצנו.
עפנו באוויר בהילוך איטי, אני ואבא וכל החלקים שלנו. בזמן
שעפנו באוויר היה לי זמן לחשוב על כל החיים שלי. המחשבה
האחרונה שחשבתי היתה שממש חבל שעפה לי היד דווקא כשהכי בא לי
על קראטה. הדבר הבא שזכור לי הוא שאני שוכב מטושטש על מיטה
בבית חולים ולידי דוקטור מחבר לי ליד עירוי של דם המכבים.
הוא הסביר לי שאני חולה והוא דוקטור ופה זה בית חולים, ומה
שמזריקים לי ביד זה דם שסחטו מהמון המון מכבים, ושזה נדיר אז
כדאי שאני אגיד תודה לכל אותם מכבים. אז אמרתי, אבל בסינית.
אח"כ שאלתי אם אפשר לקבל מסטיק, כי היה לי טעם מגעיל של בצל
בפה. כנראה מההמבורגר.