הוא יושב על ענן בחדרו הקטן
אין לו נחת לאיש, שוב קפא לו הדם
אז לקח לידו חובתו הקדומה
להחזיר נשמתו לאחראי הבריאה.


האדמה נפערת התהום מתחתיו
הוא לא נע ולא זז רק נופלות דמעותיו
אל הבור השחור אל אין סוף גורלם
הוא תוהה מה יהיה כשיגיע לשם.


הנוצה היא נודדת רואה מרחקים
עומדת במקום ושוב נושאת אל השחקים
אין לה מנוס ומשקלה כנוצה
תשא עיניי כאב וכן תישא עיניי תקווה.


עיניו נשואות כמו עיני כל ילדה
אך שלו לא את קלות משקלה
כמו איש הפח הוא ריק בתוכו
קולו כה חלול בתוך עמקי לבבו


ומה עם אותם אנשים יתומים
לא ראו את הנוצה והעלים שוב נושרים
הרוחות מתחזקות והלילה שחור
יש תקווה ליתום הנוצה עוד תחזור...

השיר לא כזה מובן אבל כל בית מתייחס לסוג אחר של בנאדם...
ואיך הוא מתייחס לאהבה...