הדליקי לי נר, וזכרי
זמני קפא
הייתי ילדה יחידה, נערה
מטלטלת במוראות השואה
הגעתי לארץ, אישה, לא יודעת, נבוכה
נישאתי בחפזון, אולי כבריחה
לא אהבתי, לא הותרתי, אך בניתי משפחה
אתן בנותי, נושאות רוחי, אל תשכחו, זה לא מרצוני
זועפת ומרירה, הוחזרתי לקבוצה
לא לאיש הזה פיללתי, הרגשתי בודדה
ואז באה המחלה, ובאה החרדה
הוא הסתיר, אני נכנעתי, הייתי חלשה
לא אמרתי, לא חיבקתי, לא הותרתי מאומה
אך נפשי היטב זוכרת, בבשרכם היא ארוגה
הדליקו נר, אני אבוא, בתוך גופכן אשכון לרגע
וארפרף בזכרונות, אשר נותרו ללא כל פגע
אבכה,אצרח, על הקריעה
שנקרעה בכן ובי
ורק אגע בכן קמעא
כי אתכן הוא לבבי |
