|
יכולת לנבוט כפרי אהבה
ורחמי כתלם חרוש לקראתך
אך בלא גשמי ברכה
גוועת בי, כבחרבה. כואבת איתך.
יכולתי להמתיק בקולי את שנתך
ולגונן על ימיך מבעוד נביטה
אך חיי החשופים עדיין לסופה
זקוקים לי עתה, יותר ממך. נפרעת ממך.
|
|
|
באמת תודה לך,
חווה. היית
חייבת לאכול
מהעץ ההוא,
נכון?
את יודעת כמה
כאב ראש היה
נחסך מאיתנו
אילולא העונש
הקולקטיבי הזה? |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.