אור מסנוור את עיניה של הנערה שתגדל להסתנוור שוב מאותו אור
הנדלק מכשלעצמו כשעיניה העייפות אינן מצליחות להירדם בלילה
וקיבתה האומללה אף היא מתהפכת עקב כך.
   השינה מודרת מהעיניים המסונוורות לאורך כל אותן השנים בגלל
בטחונה העצמי הירוד של אותה הדמות, אשר זה הוא בעקבות אותן
רצונות תאווה אשר אינן מתגשמים: הן בנעוריה שופעי ההרומונים,
אשר גודלם מפתח ציפיות שווא. והן אשר בבגרותה מחוסרת
ההורמונים, אשר גם אז, גודלם מפתח ציפיות שווא.
אילו יכלה אותה דמות נשית לשמר את עודפי נעוריה בצנצנת ייתכן
ששנתה היתה ערבה לה יותר במהלך שתי התקופות, אז בטחונה בעצמה
אולי לא היה מושפע כל-כך מהגוף שלה, המשתנה.
בלילות חסרי מנוחה היא הייתה מסתנוורת רק מאור האשליה של אותה
צנצנת מרגיעה, אשר ביכולתה לספק את שני צורכי הגוף: הצורך
במרגוע, והצורך בריגוש. הן בתקופת הריגוש אשר תרה אחר הרוגע,
והן התקופת הרוגע התרה אחר הריגוש.

אך למרות הצורך הקיים בשתי התקופות, והפתרון הנפלא, יש לזכור
כי עולמנו מוכיח לנו כי שכשלא תחפש - תמצא. השימוש בפתרונות
נפלאים וקלים, אשר מתאפשרים לפעמים על-ידי מיני טכנולוגיות,
לעיתים מנתקים את נפשנו החבוטה מחבטות גופנו.