סוזן היתה קדרית, מין אומנית כזו.
תמיד סיפרה לי כמה כיף לעבוד בחימר רך ורטוב. בחיים, אבל בחיים
היא לא עשתה כד, רק הייתה מחמרת עמודים עם ראש בצורת כיפה.
בכל יום רביעי בערב אני יוצא עם אוהד לשתות. מתחילים בבירה,
ממשיכים בוויסקי וגומרים בבירה. כל יום רביעי.
לסוזן ולי היו אחלה זיונים, כנראה שאין גבול ליצירתיות. כל יום
היינו מזיעים את עצמנו למוות על השולחן בסלון או במקלחת
ולפעמים במיטה.
כל יום רביעי אוהד ואני מתחילים בפילוסופיה, ממשיכים בפוליטיקה
ובסוף אנחנו נשפכים אחד על השני בגילויי לב רגשניים מרחיקי לכת
(לא ממש, יותר משהו בסגנון של לספר לחבר'ה. אוהד החבר'ה שלי
ואני החבר'ה שלו). אוהד מספר על המזדמנות שלו ואני על הקבועה
שלי.
בחודשים האחרונים, סוזן התחילה לשגע אותי. כבר לא היה מקום
בבית. כל פעם הייתי מוצא בבית עמודים רבים יותר וגדולים יותר.
כבר בקושי היה לי מקום לנשום. בדרך לשירותים הייתי צריך לדלג
מעל לאוסף של עמודים קטנים ואחד ענק שאין לו מקום בעמידה אז
הוא שוכב. כל הדרך מהסלון לשירותים.
אוהד אומר לי שזו הדרך של סוזן לגרש אותי מהבית ומהחיים שלה,
אבל אני יודע שזה לא ממש נכון. כזו היא, יצירתית כזו. היא
מתבטאת בעמודי חימר.
לפני שבועיים קמתי בבוקר וזחלתי בין העמודים למקלחת. פעם עוד
הייתי מדלג מעל וביניהם אבל מאז שיש את הגדולים יותר, אין לי
ברירה אלא לזחול. ממש לפני שנכנסתי למקלחת נפל עלי מהבוידעם
עמוד חימר על הראש. כשחזרתי הביתה בערב סוזן ישבה בפרצוף של
תשעה באב ואפילו לא הסתכלה עליי. ידעתי שהיא כועסת עלי בגלל
העמוד שנשבר. כאב לי, כאב לי מאד... הראש.
מאוחר יותר באותו יום, אחרי שאוהד ואני התפלספנו והתפלטקנו,
סיפרתי לאוהד מה קרה והוא הפטיר: "מאיפה אתה יודע, אולי היא
איבדה בך עניין וכל יום רביעי כשאתה תקוע איתי כאן היא תקועה
לך תדע איפה ועם מי." היה לי ברור שהוא מדבר שטויות, הוא מקנא,
בגלל שהוא לבד. נפרדתי מאוהד בבהילות מסוימת וטסתי הביתה.
כשהגעתי הביתה נרגעתי כשראיתי את האור בוקע מבעד לתריסים.
הזדעזעתי לשמוע גניחות מן הסלון. הצצתי מבעד לתריסים, הבליטה
שהייתה לי בראש התחילה לפעום ולכאוב וערפל חשוך הציף את
אישוניי. כשעבר לי הערפל ורק עמוד החימר המשיך להלום לי בראש
הצלחתי לראות שבסלון, סוזן, עירומה ונהדרת, עיניה עצומות והיא
גונחת מעונג, רוכבת על עמוד חימר ענק.
אני אולי אטום אבל יש דברים שאני מבין.
לא, לא עזבתי את הבית כמו שאוהד הציע לי, אבל העפתי את כל
העמודים למיזבלה.
גם את סוזן העפתי.
למיזבלה.
והיא עדיין תקועה על עמוד חימר.