לפעמים אני מרגיש כמו כתם קפה בחדר מדרגות
כולם רואים אותי ומידיי פעם איזה משהו מנסה להיפתר ממני
או כמו איזה גו'ק בפח הזבל
שאולי איזה מישהו שחברה שלו עזבה אותו ידרוך עלי מעצבים

כמו מסטיק שמרוח על המדרכה
ועוברים ושבים דורכים עלי
כמו מוות של מישהו..
מישהו זקן בלי משפחה ובלי חברים שמת ולאף אחד לא איכפת

ועכשיו פה על הצוק מסתכל למטה ומחייך
נמאס להרגיש ככה
עוד צעד אחד וזהו עוד צעד אחד
ואני לא ירגיש ככה יותר

חוזר אחורה שני צעדים
ועוצם עיניים
וצועד.. הולך לאט ומגביר את הקצב
ופתאום אני הולך באוויר ואז...