למשפחת משו"ש נולד משולשון קטן, אך כבר כשצלעתו הראשונה הגיחה
מקודקוד אימו אפשר היה לראות שהיא הייתה כל כך קטנה, משהו כמו
שתי סנטימטר וחצי אולם הצלע השנייה הייתה בגודל נורמאלי אך
יחסית לגופו הקטן... גועל נפש!
הוא נשלח לבדיקות מעבדה אצל מתמטיקאי רוסי זקן שקבע ברשמיות
"בשם המתומנים שבשמיים! כאילו, מה ההסתברות היחסית? זה משולש
שונה צלעות!" כל המשפחה הוכתה בתדהמת מצולעים והרופא הוסיף
"כאילו, אני מצטער וכל זה..."
האימא המשולשת שוות הצלעות בעלת ההיקפים המרשימים 60-60-60
הייתה הראשונה להוציא הגה ואמרה "אני בשוק!"  
האבא, משו"ש חייה של משולשית לא הבין ואמר "זה לא יתכן, זה לא
אפשרי, חייב להיות פיתרון מדעי" וכולם הבינו שהוא צטט איש
מכובד מערוץ הילדים.
חייו של המשולש עברו בייסורים רבים. כשהוא היה משחק עם אחיו
בתחרות ריצה, תמיד צלע אחת שלו הייתה מגיעה לפני קודמתה וכולם
היו אומרים שהוא מרמה, כששחקו ב"כאילו מכות" הוא לא הצליח
לשלוט בצלעותיו וכך דקר את אחיו והפך את המשחק ל"מכות באמת",
כל אלה גרמו לאחים שלו לשנוא אותו יותר ויותר...
כשהם התבגרו הם כבר התחילו לדבר על משולשות סימטריות ויפות
והשוו בחדרי חדרים את שוק הבסיס. של משולש הייתה גדולה
מהרגיל... הוא חשב שזה רע בגלל הירידות של כולם וברח מהבית...

הוא היה כך מתהלך לו על ציר המספרים, משתעשע ברעיון של לעמוד
על נקודת האפס ולקפץ ככה בין 1 למינוס 1, לעבור ככה גבולות בלי
בעיה "יואו, הם כל כך קרובים".

לפתע שמע קול של מוזיקת רוק מתלהבת, עיגול עבר שם במהירות אובר
מופרזת וכשראה את משולש התגלגל לאחור ואמר למשולש בבטחון
"בייבי, רוצה סיבוב?" משולש נעלב ואמר "אני בן, כאילו" עיגול
ענה לו "נו טוב... לא נורא, גם ככה יבש בזמן האחרון, עלה!"
עיגול הראה למשולש דברים נפלאים, הם היו עולים על הגרפים הכי
גבוהים ויורדים בפול מהירות, הם יותר מכל נהנו ליצור פונקציות
ולשגע את מצב הרוח שלהן, פעם בוכה... פעם צוחקת...
הזמן עבר חלף לו על מי מנוחות... ועיגול החליט  שזה רציני והוא
יכיר למשולש משהו מרכזי בתרבות שלו, לאכול פאי אצל ההורים...
אבל כבר בחדר המדרגות בביתם, משולש הבחין שהכל ישר מדי, משהו
לא בסדר...
ההורים של עיגול היו אכן מרובעים פרימיטיביים, ולא הבינו למה
שהבן שלהם יצא עם משולש, ועוד בן...

משולש חשב שעיגול לא יראה אותו מרדיוס יותר, אבל עיגול היה
גמיש מאוד עם איך שהדברים התגלגלו להם...

יום אחד אמר המשולש לעיגול "בואנה, אתה איש צדיק ישר זווית".
פניו של עיגול התארכו לכדי אליפסה נוראית, הוא בהה במשולש
בתדהמה. זה תיקן את עצמו ואמר "נו, התכוונתי צדיק ישר...
אממ... איך קוראים לזה אצלכם? קו עקום סגור?" וצחק מעט.
עיגול חשב שמשולש יורד עליו. הוא הביט בו, הזוויות החדות
הצלעות הישרות, הם שונים.

עיגול נכנס לדיכאון עמוק כשהם נפרדו, והתמכר לחוברות חשבון
שהיה מזמין בחבילות ענקיות. בחוברת האחרונה שהוא קרא הוא ראה
שמתפרסמת תחרות יופי בשם "צורה לו" ושמי שיזכה יתפרסם על שער
החוברת, ובטוח יהיה מפורסם וימצא לו את הצורה החופפת לו, ככה
עם שני עיגולים סימטריים וקוטר נאה. אך כשבא לשלוח תמונה, הוא
שם לב שבכל התמונות שהיו לו גם משולש הצטלם איתו, וקרא בבוז
"מה? אין לי חיים?"
הוא התכוון לגזור את דמותו של משולש מהתמונה, אבל הכל אצלו
בבית היה עגול, אפילו המחוגה לא הצליחה להיות חדה מספיק לשם
כך.

באותו זמן משולש היה באוניברסיטה וחקר חוברות חשבון לנוער כדי
לזכות בתואר הנכסף "מצולע משוכלל", בחוברת האחרונה הוא ראה את
עצמו לצד עיגול, התעצבן וניסה לחתוך את תמונתו אבל תלש בטעות
חוברת שלמה ונדקר...
הוא הלך לישון מדמם ועצוב, אך כשחושך כיסה את הפירמידה שלו
הגיחה לה מהארון מפלצת מתומנת. בהתחלה הוא נבהל, אבל כשהתעשת
המפלצת אמרה לו "כשהייתי בחיים רבים פחדו ממני, כל העדה
המתומנת נרדפה והפכה לרוחות... אני רואה שעיגול בסכנה, תשלים
איתו מהר!"
"מה מהר? הוא נפרד ממני"
"נו מה אתה סתם, הוא בסכנה, יא דפק!"
משולש יצא לדרך, חצה שטחים, עבר מסביב לקונוסים והגיע לבסוף
למקום מיושב במלבני ענק. הוא לבסוף ראה את עיגול מודד חולצה
בחנות בגדים, הוא עט עליו ואמר לו "צא מזה. זה לא בשבילך... זה
רק למלבנים סימטריים יפים וגבוהים" עיגול הנעלב בא לצעוק על
הזר החוצפן, ואז ראה שזה משולש, אז צעק דבר אחר: "משולשי, עזור
לי... אני אוהב אותך".
משולש מיהר לשחרר בעזרת צלעותיו החדות את עיגול למרות ההלם על
דבריו, ואמר "אתה מה?"
"אממ, כלום... חוץ מזה שבמצבי לחץ באמת אומרים את האמת!" השנים
התחבקו בזהירות, ובנו עולם טוב יותר שבו הלייזר תמיד תמיד זורח
והפונקציות תמיד מחייכות.