|
אני שומע ילד מתפלל
עם צלילו של כינור
והמנגינה השקטה והרגועה
היא כיסוי לכאב שלא נשמע
אין דמעות בעיניו או מילים בפיו
רק צלילים הקוראים לעזרה
ואם הקירות יכלו לדבר
אולי הם היו מספרים לי את סיפרו
אך השקט הנמצא בינינו
בולע את מילותי
אינני יכול לעזור
והאדם כעץ השדה
גודל ופורח
ומביט איך שאר היופי באחו
נובל
[נכתב במקור ב-4.1.04 תחת השם עט הישן שלי נורמן אוסבורן]
30.6.04 |
|
|
אמש אנוכי ואחד
מלקוחותיי
הנאמנים בגן
החשמל עסקנו
בפעילות
שהצניעות יפה
לה.
באיזשהו שלב
אמרתי לו, "טוב,
תשמע, אולי תצא
כבר?"
אז הוא אמר "אבל
אי אפשר לצאת,
אנחנו במבצע של
בזק."
פתאום נזכרתי
למה אני שונא
אותם כל כך.
אפרוח ורוד. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.