|
אני שומע ילד מתפלל
עם צלילו של כינור
והמנגינה השקטה והרגועה
היא כיסוי לכאב שלא נשמע
אין דמעות בעיניו או מילים בפיו
רק צלילים הקוראים לעזרה
ואם הקירות יכלו לדבר
אולי הם היו מספרים לי את סיפרו
אך השקט הנמצא בינינו
בולע את מילותי
אינני יכול לעזור
והאדם כעץ השדה
גודל ופורח
ומביט איך שאר היופי באחו
נובל
[נכתב במקור ב-4.1.04 תחת השם עט הישן שלי נורמן אוסבורן]
30.6.04 |
|
|
מכל האי-מיילים
המטופשים שאני
מקבלת, מצאתי
שאלה אחת חכמה:
"צפיחית, איך זה
שאת כזאת
חכמה?"
אז תודה רבה למי
ששאל את השאלה
הזאת ותאמין לי
שאם היה יותר קל
להיות טפשה אז
בטח הייתי,
אבל אני זורמת
עם מה שהכי טבעי
לי.
עכשיו, כשאני
חושבת על זה,
השאלה שלך נשמעת
לי
די טפשית,
למען האמת...
בחיי !
אני מחכימה מרגע
לרגע !
צפיחית בדבש
חכימה בגמיזה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.