אני שומע ילד מתפלל
עם צלילו של כינור
והמנגינה השקטה והרגועה
היא כיסוי לכאב שלא נשמע
אין דמעות בעיניו או מילים בפיו
רק צלילים הקוראים לעזרה
ואם הקירות יכלו לדבר
אולי הם היו מספרים לי את סיפרו
אך השקט הנמצא בינינו
בולע את מילותי
אינני יכול לעזור
והאדם כעץ השדה
גודל ופורח
ומביט איך שאר היופי באחו
נובל
[נכתב במקור ב-4.1.04 תחת השם עט הישן שלי נורמן אוסבורן]
30.6.04 | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.