|
ממלאות מרווחים עצומי היחרשות
בתווי זיכרון
השוקעים בגומות של אזלת זמן
מנגינות ישנות
משלימות את עצמן בתוכי
עד כמו הנד עור.
וכמו ארכובה על סדן
נשכחת
ברעוד הפטיש בידיו של חרש מהסס
מנגינות חדשות
נחסרות. ואני
שקועה בגומות
כשבלול בתלם חרוש
אינני יודעת
את תוואי התנודות. |
|
|
האם נידונתי
לחיות את כל חיי
בחדר קטן זה?
האם חברתי
היחידה היא
המקלדת? בלית
ברירה, כשכל דרך
אחרת כבר נכשלה,
אני משתגע,
שפיותי
נחלשה...
אין מה לעשות -
רק במה חדשה... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.