[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







תום אשד
/
הוא פשוט עמד שם

הוא פשוט עמד שם.
הוא לא אמר דבר ולא גם לא ניסה.
מבטו היה קפוא, מביט אל עבר העולם.
והעולם הביט חזרה, בתמיהה.
הוא היה שונה והרגישו בכך, הוא לא היה כאחד האדם.
והאדם פוחד מהשונה ממנו.
אין זה משנה אם האחד הזה הוא האחד שיביא אושר ועושר עד סוף
ימיך, אם הוא שונה ממך, הוא מפחיד.
ודברים מפחידים יש להשמיד ולאחר מכן לשכוח מהם.
והוא הביט שם, על השדות הירוקים, על ההרים הקפואים ואל האגמים
הרחבים, מביט בעולם שהוא נשבע להציל.
וחשב שזה פשוט לא שווה את זה.
הוא ראה את היופי בעולם, הוא באמת חשב שיש כאן משהו ששווה
להציל.
אבל העולם לא היה מוכן לקבל אותו עדיין.
בני אדם לא יודעים להתמודד עם אושר תמידי, עם שמחה נצחית.
עם שמש זורחת שלא מפסיקה לעולם ועולם בהיר.
אושר הוא דבר זמני, בני אדם חייבים עצב, הם לא מוכנים לאושר.
אז הוא נתן להם זמן, הוא נשאר שם וישוב מכורבל בעצמו, מביט אל
עבר העולם.
הוא רצה לתת להם לחוות מלחמה, לחוות עצב, שנאה וקנאה, גם צחוק,
אושר ואהבה, הוא נתן להם להרגיש הכל, כל מה שהוא הרגיש.
ואותו אחד, לבסוף, היה מוכן לתת להם את האושר התמידי.
הוא תמיד הרגיש את האושר הזה לבד, הוא הבין אותו, הוא חש רגשות
יותר מכולם.
ניתן היה לקרוא לו משיח, למרות שהוא לא היה בנו של שום אל או
מלך, הוא היה אדם, אבל אדם שונה.
והוא רצה להקריב את עצמו, אחרי הזמן הרב שהוא היה לבד, הוא חש
רגש מיוחד, לרגש קראו בדידות.
הבדידות שינתה אותו, הוא דיבר לעצמו מדי פעם, להיות לבד זה לא
קל.
הוא עדיין היה מאושר, למרות הבדידות.
אז הוא הגיע אל העולם, אל אותם אנשים שהוא חיכה זמן כה רב כדי
לתת להם את מתנתו, את כשרונו היחיד, את הדבר היחיד שנותר לו.
לא הייתה לו משפחה, הוא היה מיוחד מהם וחי הרבה אחרי שהם נקברו
באדמה, חברים לא היו לו, קשה לאנשים שלא לקנא באדם מאושר
תמיד.
אז הוא הלך אל אותם בני אדם, ילדיו, הוא אהב לכנות אותם כך, כי
ילדים אמיתיים אף פעם לא היו לו.
והוא עבר בין הערים שלהם, בין הכפרים שלהם והמחנות שלהם, הוא
ראה מה הזמן עשה להם, הם הפכו לתאבי בצע, חולים, תאוותנים.
הזמן גם נתן להם ניסיון, חלקם היו נחמדים, טובים ואף תורמים
מעצמם.
אז הוא עמד שם פעם אחרונה והביט עליהם.
ואז הוא חזר אל המקום שלו בקצה העולם, מביט עליו.
העולם לא היה מוכן אליו עדיין, בני האדם עדיין לא מוכנים
לאושר, האושר אינו מגיע לעולם בשבילם, הם פשוט לא עברו ניסיון
חיים מספיק.
כך הוא חשב.
הוא חיכה זמן רב לרגע שבו ייתן להם את מתנתו כשהוא עמד שם, אבל
כשהוא ראה אותם הוא הבין.
זה לא שווה את זה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
ואז מגיע הרגע
שפשוט מפסיקים
לאשר לך את
הסלוגנים...





להב בן-לאדן
מסביר את קיצור
תולדות הדמות
הפקטיבית ששולחת
סלוגנים


תרומה לבמה




בבמה מאז 19/12/04 2:19
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
תום אשד

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה