טל כבד
מתרפק על העיר
ואני שוקעת אל
ביצות הערב,
סתיו
פקד את הרחובות,
עוד לא,
אני מייחלת,
עוד לא סתיו,
לא עכשיו,
שפתי עודן זוכרות
נשיקותיך הרכות.
הקלישאות כבר אינן מתגלגלות
בחוצות העיר,
אתה אינך אוהב אותן ממילא,
החנויות מחישות ועוצמות עצמן
מוקדם יותר,
האור
בורח מהיום
מבלי לשאול לרשות,
פורם אותו
כבר בחמש,
חוטים חוטים של
צמר עננים.
פרחי הקיקיון פורשים עליהם,
כמקדמים בברכה את שעות
הלילה הצונן.
הכל נראה פתאום יותר
רחוק,
בפי עולה טעם
חמוץ-מתוק,
אולי הפעם
לא תאחר,
וכבר יודעת וודאי,
שהנה שבים ועוטפים אותנו
גשמי נובמבר,
ואני אוהבת אותך
יותר מידי.