אני שונא את הבן אדם שהפכתי להיות ואת הדרך שבחרתי לחיות בה את
החיים שלי.
אני אוהב את מי שאני ואני לא מתחרט על שום החלטה שעשיתי.
אני זוכר את עצמי בתור ילד קטן בשיעורי חשבון. אני זוכר שהמורה
תמיד הייתה שואלת אותי שאלות ואני תמיד הייתי טועה. אבל המורה
הייתה מורה טובה, היא אף פעם לא ויתרה לי. בכל פעם שטעיתי היא
הייתה נדה בראשה לשלילה ואומרת "לא, תנסה עוד פעם" וכך ממשיכה
עד שהייתי עונה נכון. אחרי שחלפו להן כמה שנים מצאתי את עצמי
במצבים רבים שהעלו בי געגועיים לאותה מורה מהיסודי. התלבטויות
רבות היו לי בגיל ההתבגרות וכל דרך שבחרתי תמיד הייתה שגויה.
גיל ההתבגרות שלי היה תהליך של הרס עצמי ללא מעצורים. השיא היה
כשקיבלתי רשיון נהיגה. נסעתי עם גל במהירות מופרזת בכביש מהיר
תוך כדי שאני מהלל את עצמי בסיפורי גבורה, והיא מתחננת ממני
להאט, כשפתאום חתך רכב לנתיב שלי. מאית שנייה לפני שהתנגשתי בו
הייתי חייב לסטות לאחד מהצדדים. לא היה זמן להסתכל ולא זמן
לחשוב. בחרתי בצד ימין. המכונית שהגיעה בנתיב שמימיני העיפה
אותי ואת גל עם המכונית מהכביש. אחרי כמה חודשים הייתי בריא
לגמרי. גל מתה. אני בחרתי לסטות לצד ימין וגל מתה. גל מתה,
ואני חי. שוב נזכרתי במורה שלי מהיסודי. אם רק הייתה לי
הזדמנות לתקן את הטעות, חשבתי לעצמי לקצב טפטוף הדמעות.

בלילה אחרי שסיפרו לי על גל היה לי חלום מוזר שאני לא אשכח
לעולם. בחלום התגלתה אליי דמות שמימית, "אני המלאך השומר שלך"
אמרה הדמות המעורפלת. הפניתי עיניי אל מקור הקול. הוא נראה
אבירי ורציני, נחוש בדעתו אך יחד עם זאת רך ועדין. "אני כאן
כדי להגן עליך מפני עצמך, למנוע ממך לעשות שגיאות. אני אדאג
לזה שלעולם לא תעשה עוד טעויות. מהיום, על כל טעות שתעשה אני
אתן לך הזדמנות שנייה - לעשות החלטה אחרת, ושלישית ורביעית. כל
פעם שתבחר בדרך הלא נכונה אתה תגיע לאותו מצב עוד פעם."
הסתכלתי אליו ועניתי בזעם "לא רוצה! עזוב אותי, אני לא צריך
אותך!".
הסתכלתי עליו ועניתי בבטחון "תודה לך, זה בדיוק מה שאני זקוק
לו".

מאית שנייה לפני שהתנגשתי בו הייתי חייב לסטות לאחד מהצדדים.
לא היה זמן להסתכל ולא זמן לחשוב. בחרתי בצד שמאל. בנס אני וגל
ניצלנו ממוות על הכביש, חיבקתי אותה חזק, הקירבה למוות הבהירה
לי כמה אני אוהב אותה. את עדי הכרתי אחרי הצבא, כשאני וגל גרנו
ביחד. עדי הייתה ההיפך הגמור מגל, היא הייתה מאלה שמתפרעות,
שלא מפחדות מכלום. היה לה אופנוע שהיא הייתה נוהגת לדהור בו
בלי קסדה ואת האף שלה עיטר עגיל כסוף מנצנץ. היא הייתה במעגל
החברים והיה יוצא לי להפגש איתה מידי פעם בפורומים מורחבים.
לילה אחד כשגל לא הייתה בבית, עדי התקשרה ורצתה שאני אבוא
אליה, לבד. למרות התמימות שבהזמנה הייתה הרגשה של משהו לא
צפוי.
הלכתי. לקחתי חתיכת נייר קטנה והשארתי פתק לגל: "נסעתי אם
אריק, אני אחזור מאוחר".
הלכתי. לקחתי חתיכת נייר קטנה והשארתי פתק לגל: "נסעתי עם
אריק, אני אחזור מאוחר".
כשהגעתי לבית של עדי - היא נראתה מדהים. ישבנו ושתינו קולה.
דיברנו כמה דקות, עד שהיא נעצה בי מבט חודר ושמה עליי יד. היא
התקרבה יותר ויותר. תפסתי אותה ונישקתי אותה, לקחתי אותה לחדר
שינה תוך כדי שהפשטתי אותה.
דיברנו כמה דקות, עד שהיא נעצה בי מבט חודר ושמה עליי יד. היא
התקרבה יותר ויותר. קמתי מהכיסא וזזתי הצידה, "אני חייב ללכת"
אמרתי לה וברחתי מהמקום.

כשחזרתי, גל הייתה במיטה. "אני מרגישה שאנחנו לא מדברים מספיק"
היא אמרה לי תוך כדי שהסתובבה במיטה. "הנה", עניתי לה, "עכשיו
אנחנו מדברים". היא עשתה פנים נעלבות. "אתה כל הזמן מסתובב ולא
נמצא איתי, אתה לא יודע מה הולך איתי בכלל. אין לזוגיות שלנו
עומק, רק אני משקיעה כל הזמן, אתה לא יודע כלום ולא זוכר כלום.
בטח אתה אפילו לא זוכר את התאריך שהכרנו".
"לא זוכר?"
לגלגתי בביטחון, "בטח שאני זוכר, זה היה בשלישי באוקטובר".
"לא זוכר?"
לגלגתי בביטחון, "בטח שאני זוכר, זה היה ברביעי באוקטובר".
"לא זוכר?"
לגלגתי בביטחון, "בטח שאני זוכר, זה היה בחמישי באוקטובר".
"לא זוכר?"
לגלגתי בביטחון, "בטח שאני זוכר, זה היה בחמישי בנובמבר".
"לא זוכר?"
לגלגתי בביטחון, "בטח שאני זוכר, זה היה בעשרים ושתיים
לנובמבר".
"לא זוכר?"
לגלגתי בביטחון, "בטח שאני זוכר, זה היה בחמישה עשר ביולי".
"לא זוכר?"
לגלגתי בביטחון, "בטח שאני זוכר, זה היה בשמיני לאוגוסט".
"לא האמנתי שתזכור" היא אמרה בתבוסה, "אבל אני עדיין חושבת
שאנחנו צריכים לדבר יותר". "מה לדבר?!", עניתי לה, "על מה כבר
יש לדבר? כל מה שאת מסוגלת לדבר עליו זה על זה שאנחנו לא
מדברים, אם נדבר אז כבר לא יהיה לנו על מה לדבר".
"צודקת", עניתי לה, "כנראה שאנחנו באמת צריכים להשתדל לקיים
יותר שיחות".

שנים עברו מאז.
אני זוכר בשבת האחרונה, גל עזרה לאיתמר, הבן שלנו, בשיעורים
שלו בחשבון. "כמה זה 6 כפול 7?" היא שאלה אותו. "36" הוא ענה.
"54" הוא ענה.
"42" הוא ענה.
"יפה מאד" גל התלהבה, "הבן שלנו גאון" היא אמרה לי וחיבקה
אותי, "הוא בטח קיבל את זה ממך". "אני אוהבת אותך" היא פתאום
אמרה, "גם אתה אוהב אותי?".
"לא!", צעקתי עליה, "אני שונא אותך, את כמו כלא בשבילי! את
יצור נדוש שאני לא יכול להפטר ממנו!"
"לא!", צעקתי עליה, "למה לא סטיתי ימינה? אלוהים! למה?!".
"כן", עניתי לה, "את הדבר שאני הכי אוהב בעולם הזה".

המלאך השומר שינה את חיי ללא היכר. אני מקלל את הרגע שפגשתי
אותו ונתתי לו לקחת כל הנאה קטנה מהחיים שלי ולהפוך אותי
לאומלל שתמיד צודק. החלטות נכונות הורסות את החיים.
המלאך השומר שינה את חיי ללא היכר. אני מאושר שפגשתי אותו
וקיבלתי את היכולת לתקן את המעשים שלי ולבחור רק את הבחירות
הנכונות. בזכותו הפכתי לאדם המאושר שאני היום.