בילדותי רדפתי אחרי אגלים של טל
אחרי גלים של מחשבות
אחרי צורות אחרי צבעים
שבועות
חודשים
שנים
חייתי גלידת תות בננה
גם סוליות הנעליים
גם הקרקע

כשנתפסתי דחפו בכוח את המציאות לחיי
הדברים נהיו אז ברורים מאוד
חדים עד כאב
רדפתי אחרי עשן עקבי הלוהטים
כתבתי שירים קצרים
עם משמעות
אחת

אלפי ימים מתחו את הכרתי גבוה גבוה
האור הגדול יקד את הידיעה
לאט לאט על לחיי
התרכך רבוע הלסת
הצטנן מנוע הבעירה הפנימי
וכבה
מתוך אבק הנשל
קמתי שוב
לעקוב בהשתאות אחרי העשן המיתמר
מעקבי

לאט לאט חזרה ההכרה
התחלתי לחיות ימים
כשזה לא מצליח שעות
דקות
ברגעים קשים
אפשר להתחיל משניות
מנצנצות בפסטל