ליליה
"ותאהב, ותקבל אהבתה, נשקה ונשקה שפתייך, דבור אמת באזניה,
ונגן שירי אהבה בלבך.
ובימים כשנחש יונק את חלב הבהמה הדלק האח וחבקה בפרווה ואהבה,
ושמרת עליה מזמיי גוריניץ.
בימי הפריחה טייל על שערות האדמה בלבוש אדום חשוב אהבה ולדה
וירילו יחזקו ליבכם. ובמאי בעזרת פולליה קח אותה לאישה!
תפוח עץ ואשכול ענבים תחזיק בידך ותרגיש את סיווה בחכך. ולא
הקשבת, ולא פחדת לדברי דידו."
כשחזרתי באותו יום, הרגשתי כאילו הלכתי ימים בהרים המושלגים
כשסירין שרה מעלי. ללא ספק הרגשה טובה! הרגשה של אהבה.
דידו
"ואהבת אותה ויהי עצב ובדידות ותבכה! ונשקתה שפתייה ונפלת שבוי
והורעלת! חבקה בשעת עצב, כי אם לא אתה, תחבק היא את חבריך,
"דבור אמת לאהובתך" אל! כי לא תעריך ושקר תגיד, ותן הכל בשבילך
כי אהבה רק תיקח ממך, ובימים כשנחש יונק את חלב הבהמה דאג
למזונך וחייך ושמור על עצמך!"
באותו יום הרגשתי רדוף ערפדים שמוצצים את דמי, ביערות קרים אשר
בו חבואים לשיי. ללא ספק חרא של הרגשה!
כל יום שונה מהשני. כל יום חדש. למה לצפות? למה לחכות? איך
להתכונן? איך אדם משתנה ביום? אהבה או שנאה...
שניהם. |