יצאנו מהמכונית ונכנסנו לפאב. אמצע שבוע וצריך להרוג ערב
איכשהו אז עדיף בשתיה.
דחפנו את דלת העץ הכבדה ונכנסנו לעולם שכולו בירה.
הפאב היה הומה אנשים, בעיקר פרצופים מוכרים של אנשים שאתה לא
באמת מכיר אבל בכל זאת מהנהנים היי סתמי כזה וממשיכים ללכת.
היינו שלושה אז התיישבנו על הבאר. זה מעיין חוק לא כתוב שאם את
עם חברים ואתם שלושה אנשים ופחות אז יושבים על הבאר.
שי הזמין חצי גולדסטאר, גל חצי גינס ואני רסטינייל, הייתי
מזמין גם חצי ליטר בירה אבל זה נראה לי כאילו אנחנו הגלגלים
במכונת מזל גדולה ואם כולנו היינו מזמינים בירה אז זה היה יוצר
רצף ומישהו שם למעלה היה זוכה על חשבוננו.
קיבלנו את המשקאות והרמנו כוסית לחיי עוד כוסית, לגמתי
מהרסטינייל שהיה מתוק מריר- ככה זה וככה כנראה זה צריך להיות.
גלגלתי את העיניים לצד ופתאום ראיתי אותה- היא ישבה עם כמה
חברות שלה שהכרתי וגם כמה בחורים שמהם לא הכרתי אף אחד.הם כולם
צחקו, הבחור שיישב לידה כנראה היה ליצן אמיתי- הוא דיבר ממש
מהר ואז שלשניה הפסיק הם כולם צחקו, אבל היא לא- היא חייכה
חיוך עדין והיה לה מבט מרוחק.
אני אוהב אותה, כל כך אוהב אותה, כל כך הרבה זמן אוהב אותה אבל
אף פעם לא אמרתי לה. בבית הספר הייתי יושב מאחוריה בשיעורי
אנגלית, מהופנט מריח השיער שלה ומאיך שדיברה כשהמורה הציקה לה
בשאלות. האנגלית שלה הייתה עם מבטא כזה שלומדים לעשות מצפיה של
שנים בתוכניות אמריקאיות מטופשות.
שתיתי עוד כמה לגימות והמשכתי להסתכל עליה. התחלתי לחשוב על
למה לא אמרתי לה איך אני מרגיש ואיזה פחדן מטומטם אני שלא
הזמנתי אותה לסרט אף פעם. הבנתי שמה שיש לי זה את עכשיו ושאני
צריך לגשת ולהגיד לה משהו.
שתיתי את שארית הכוס בלגימה, צעדתי אליה בצעדים בטוחים, ניגשתי
לשולחן שלה, התעלמתי מכולם,
הסתכלתי עליה ואמרתי לה "היי, אני ממש חייב לדבר איתך." תפסתי
אותה בעדינות ביד ובלי לחכות לתשובה הוצאתי אותה מהפאב הרועש.
הבחור המצחיק ניסה להגיד משהו אבל אנחנו כבר היינו בחוץ.
נשפתי את כל האויר שהיה לי בבטן והתחלתי לדבר.
"תראי הילה, יש משהו שאני רוצה בעצם צריך להגיד לך כבר הרבה
זמן. את מבינה- אני חושב ש...אני מרגיש אלייך..."
גמגמתי, לא ידעתי איך אני צריך בדיוק להגיד לה, הסתכלתי על
הפנים שלה בתקווה למצוא תשובה אבל היא פשוט בהתה בי במבט שנראה
לי קצת מנומנם.
"אני אוהב אותך" אמרתי במילה אחת קצרה.
זהו עכשיו היא יכולה לעשות עם זה מה שהיא רוצה, היא יודעת איך
אני מרגיש, אני חשוף, אני נתון לידיה. היא המשיכה לבהות בי ולא
אמרה כלום. המשכתי להסתכל עליה כמו מחכה לנס ואז לבסוף היא
התקרבה אליי פתחה את הפה לאט והקיאה לי על החולצה.
קפאתי במקום ולא זזתי. היא התחילה לנשום כמה נשימות מהירות ואז
הקיאה עליי שוב, רק שהפעם זה היה יותר לכיוון המכנס והנעליים.
הסתכלתי על עצמי והסתכלתי עליה ואז הסתכלתי על כמה אנשים שיצאו
מהפאב והסתכלו עליי מסתכל עליה כשהיא מקיאה עוד קצת על
המדרכה.
כשכבר לא נשאר לה עוד מה לפלוט היא עצמה את העיניים ונראה
כאילו היא עומדת להתעלף וליפול, תפסתי אותה בכתפיים אבל הידיים
שלי היו מתוחות ישר, כאילו אנחנו בני תשע ורוקדים סלואו במסיבת
יומולדת.
היא נראתה חולה ומהשפה התחתונה שלה נזלו טיפות של קיא. תיארתי
לעצמי שכל תאי המוח מהערב הזה עכשיו על המדרכה וקיוויתי שמחר
בבוקר היא לא תזכור כלום. מצד אחד זה ניחם אותי אבל מצד שני לא
ידעתי אם יהיה לי את האומץ להגיד לה את זה שוב.