לֹא הָיוּ שָׁם שְׁחָפִים בַּתִּקְרָה
אֲבָל שָׁמַעְתִּי אוֹתָם צוֹרְחִים
בָּאוֹרוֹת הָעֲמוּמִים
לֹא הָיְתָה שָׁם רוּחַ-עֶרֶב כָּזוֹ
שֶׁבָּהּ הֵם דּוֹאִים פְּרוּש-ֵי כְּנָפַיִם
גַּם לֹא צָלַל שָׁם שַׁחַף שִׁכּוֹר
לְפֶתַע אֶל הַמַּיִם
רַק רֹאשׁ אֶחָד מֻנָּח עַל הַדֶּלְפֵּק
כְּמוֹ אֶבֶן לְבָנָה מוּל כּוֹס שֶׁל וִיסְקִי
אֲבָל הָיִיתְ לִי חוֹף
וְרָאִיתִי בָּךְ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ לִפְנֵי הַשְּׁקִיעָה  
בְּתוֹךְ עָנָן הֶעָשָׁן
טִיַּלְנוּ מְכֻסִּים בְּמִלְמוּלֵי הָאֲנָשִׁים
בָּאַפְלוּלִית הַמִּתְגַּבֶּרֶת שֶׁבֵּין הַשֻּׁלְחָנוֹת
מוֹלַלְתִּי לִי בַּיָּד אֶת חוֹלוֹתַיִךְ
וְנִדְלְקוּ כַּמָּה נֵרוֹת.