ריח המוכר של האבוקדו
מבצבץ שוב באפי,
מראה הקר בודד ואפור
נחרט שוב במוחי.
האנשים אותם אנשים
המזילים אותם דמעות,
ושוב אבני הגיר עומדים דום
לזכר כל הנשמות.
שוב הלב מרגיש
את אותו האובדן,
והפרידה חוזרת על עצמה
כשאיש אינו עוד מוכן.
הברושים מרכינים
את ראשם שנית,
שוב חוזרת על עצמה
אותה התבנית.
אך הפעם
אינך לבד,
זהו עכשיו אב ובן
שוכבים צד ליד צד.
אותם השמות חרוטים
כמו צלקת על גופינו
הם שם לתמיד
שמותם של אהובינו.
ועכשיו הנחמה
שאינך בודד,
אך אנחנו כאן נשארנו
עם הכאב להתמודד.
שלום מלאכי
פעם שנית,
מקווה לקום מהסיוט הנקרא
"אותה התבנית".