עשו לו יום הולדת, הוא לא בא,
הדליקו נרות, בלי אחד לשנה הבאה.
ביקשו אותי לא להזיל דמעות,
אמרו לי להיות חזקה.
ניסו לתת לי אלף סיבות,
לעבור יגוני בשתיקה.
אמרו שהכאב יחלוף עם הזמן,
אבל הזמן שלי הלך לאיבוד.
חיבקוני חזק מכאן עד לכאן,
אך קולי עדיין צרוד.
ואז היא הגיעה, היא מחבקת חזק,
וביקשה שעד השמיים אצעק.
ותבכי, היא אמרה לי, עד אלוהים.
רק אל תשמרי זאת בפנים.
ואז היא כותבת שאי אפשר לכעוס,
ושורה אחרי זה, כותבת עמוס...
חבקיני חזק, כי הוא כבר איננו,
חבקיני חזק, כאילו רק שנינו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.