טל מיכלוביץ / רצף של שלושה בתים |
יבשת את גרוני
כפות רגליך הרטובות
מתדפקות על דלתי האדמדמה.
היו לו תריסים צהובים
במחסום,
במחסום של חייך
אתה בונה עצמך דרכי.
כל כך מקסים,
כל כך לא מובן ומסתורי.
אתה כל כך יודע את זה
לפעמים נהנה ולפעמים
נפתח אלי.
תנו לי וילון
שאוכל להסיט ואז
אבחן אותך כמו שאתה
באמת.
אני רוצה לבוז לך
וכך תאהב אותי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|