אליפסות רודפות אחרי ברחוב החיפאי העוין,
מעוין רוקד סטפס בחלומי
והשפתיים שלך מתקרבות במהירות מבעד לטרפזים מעקצצים.
מיד לאחר האקורד הראשון
העיר זורקת אותי לעולם הכוכבים והפסים.
קו 23 עבר מבלי משים
(ושנה הבאה אני 24 ).
37 מחריש מבעד לגדר הרעה,
היתה שם פעם מכולת צלילים
ועכשיו שתיקה לבנה.
הסנימטק מתפזר בתוך רצף התנועה.
מהר לאוניברסיטה,
התואר מחכה.
יערות הכרמל עולים באש
ואת נעלמת על הנשר,
משאירה אותי בודד,
ספון על מדרגה.
מחכה
קצת מדכא
את יודעת
קצת מדכא
מונית שירות עכו נהריה,
הנהג שופך את זעמו על הבזלת,
אני רואה איך בין אצבעותי את נוזלת.
אוטובוס למעלה,
מחליק בירידה,
דני סנדרסון צדק.
הולכים אל הלא נודע. |