הוא מת בסוף עונת הרחצה.
חזה עובר,
זמן להתמרמר.
כל הצללים בורחים מבן יהודה באותה השעה.
ההומלסים לרחובות הקטנים,
אני לתיאטראות המדומיינים.
כל האשמורות מואסות
באותה הצורה,
עייף פחות מחליף עייף
יותר.
אנחה,
נפנוף לשלום.
והסוף הופך להתחלה.
כל האמהות קמות באותה השעה,
התינוקות דורשים את שלהם,
ושוב זמן להתמרמר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|