הראייה מטשטשת מרסיסים של דם ודמעות
התפרצתי.
זהו נגמר,
התקווה האחרונה שלי
אף אחד לא מבין אף אחד לא מקשיב
וגם אף אחד לא צריך לשמוע.

לא צריכה שיבינו אותי, לא רוצה שיטפלו בי,
שלא ישאלו אותי שאלות
אני כבר לא רוצה לבכות
נשבר לי,
לא בוכה יותר מכאב
אני לא רוצה שיעזבו אותי בשקט ואני לא רוצה
תשובות.
פשוט לא רוצה לחיות.

השיגעון שלי פורץ החוצה
כמו שהוא תמיד איים לעשות,
אני מסתכלת במראה שלי ורואה מפלצת
אני גם מפחדת,
לוקחת את הציפורניים שלי וחופרת עמוק בבשר פניי
זורקת את עצמי עלייה, ומנפצת אותה לרסיסים.

לא מרגישה את הכאב,
ממשיכה לצרוח
דמעות זולגות במורד לחיי המדממות
שני פסים שחורים חוצים אותן,ומעלייהן עיניים מזוגגות.

לוהטת כמו אש אני תולשת את עורי,
צמרמורות נוראיות בקצות אצבעותיי...
אני מרימה נר וצורבת בבשרי

אתה רץ אליי ומחזיק אותיי בפרקיי הידיים.
אתה, שאמרת רק כמה החיים מיותרים
אתה, שאמרת שנמות ביחד.
מחזיק אותי, לא נותן לי לנשום.

בין כל המסך של הטירוף אני מוצאת את עייניך,
גם לך יש דמעות בעיניים.