|
בעורקים שלי מתפעמת את עדיין
אנא, אחות, המשיכי לשלוף סכינים מנדנייך
עד יחתך מעליי עורי
הפשיטי בשרי ממילים רכות
האדימי לי לילות בשפתיים נשוכות
גביע דמים גדוש נשיק יחד
רוחותי יסערו סביב עין המעמקים שלך
בבקרים הותירי אותי מסתובבת
עירומה ביער אורנים
משילה לובן מזוייף
עוד אחולל אלייך שוב ושוב
עוטה נוצותיי המאפירות
כחלוק צמרירי
תודה לקבוצת המשוררים "און", לאברהם חלפי, לאש הכתיבה והג'וני
ווקר.
ותודה מיוחדת לאורנה אבידן על ההערות. |
|
|
גוסס חדש:מי
זה?
גוסס ותיק:מי
זה?
גוסס חדש:זה
זה.
גוסס ותיק:גם זה
זה.
[פאוזה]
גוסס חדש: כאן
מתים?
גוסס ותיק: כן,
כאן נמות.
גוסס חדש: אז זה
המקום.
גוסס ותיק: כן,
זה.
גוסס חדש:אבל
אולי יהיה מקום
אחר.
גוסס ותיק:לא
יהיה
גוסס חדש: אבל
אולי
גוסס ותיק: אבל
לא.
מתוך:
"הבכיינים" מאת
חנוך לוין ז"ל. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.