ענת אבישר / סמטה אלמונית |
חיבקתי כתפיים וחזה צרובי קור
הפנים מחפשות בעור נמשים וקיץ
משהו תמים ורחוק, מהימים בהם
רצתי בין השלוליות במגפיים אדומים
בלי קול עמדו הפנסים ביני
ובין הרחובות המתרוקנים
תל אביב התרככה אליי לאט,
כמו אישה ענקית ורועדת
בבכי גשום של אקסטזה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|