אני מתכננת לנו עתיד עמוס תקוות
ואתה שואב אותי אל ההווה שלנו,
תופס אותי בשמחתי המקושטת
וגורר אותי מטה, אל קשיי היום.

בדמיון מופרז אני חולמת
כל מה שנהיה ויכולנו להיות,
כשאתה הנך מבטל את קיומנו
בשעות עצב קרירות.

חולפת ושבה מול עיניך השלוות,
מחפשת קירבתך כשאתה מוצא מרחק,
חסרת הגיון בעיניך ,
פתטית בעיניי.

ושוב ידי נוגעת
בקצה הפסגה,
טיפות אושר מטפטפות עליי כגשמי ברכה,
כמעט זוכה בפרס לו חיכיתי,
כמעט מגיעה אל הסוף המיוחל,
אך בסוף מתרסקת באשליה של עצמי-
אתה
לא
אוהב
אותי.