[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







טלי פטל
/
להרוג את דודה טובה

אני שונא את דודה טובה.
אני שונא את דודה טובה כי היא שמנה, ותמיד יש לה ריח מוזר כזה
של בושם של זקנות, למרות שדודה טובה לא כל כך זקנה, היא רק בת
46 כמו שאבא אומר, ואולי היא עוד תפתיע את כולנו ותמצא חתן.
אני לא כל כך מבין מה זה "למצוא חתן" אבל אני חושב שאבא מתכוון
שדודה טובה לא כל כך נוראית כמו שכולנו חושבים, ואני יודע את
זה כי פעם אחרי שאמא השכיבה אותי לישון והלכה למטבח לדבר עם
אבא, הלכתי אחריה והם דיברו על דודה טובה. הם אמרו כל מיני
דברים מוזרים, על פוריות ושדודה טובה כבר לא תוכל להביא
ילדים, אני לא כל כך הבנתי את הדברים האלה ואז גם אמא שמה לב
שאני מקשיב מאחורי הדלת ושלחה אותי בחזרה למיטה, בכל אופן, מה
שאני יודע זה שאני לא אוהב בכלל את דודה טובה.

דודה טובה היא אחות של אבא והיא לא גרה בתל אביב כמונו, היא
גרה בירושלים. היא באה אלינו הביתה בערך פעם בשנה ואף פעם לא
זוכרת בן כמה אני. "הנה שלומקה הקטן! אתה עולה השנה לכיתה א',
נכון?" אני לא אוהב שקוראים לי שלומקה, ועוד יותר לא אוהב
שחושבים שאני יותר קטן ממה שאני, אז אמרתי לה בכעס שאני בכלל
בכיתה ב' ורציתי גם להגיד שאני שונא אותה אבל ראיתי את המבט של
אמא ושתקתי. אמא ניסתה להיות נחמדה ואמרה לדודה טובה שתמיד
מתבלבלים וחושבים שאני קטן, בגלל שאני נמוך כזה, וגם הילדים
בכיתה קוראים לי צוציק, שזה נכון, אבל למה אמא צריכה לספר על
זה לדודה טובה? ודודה טובה רק הנהנה ואמרה "כן, הוא באמת נראה
קטן כזה" וצבטה לי בלחי. אני שונא שצובטים לי בלחי, אז עשיתי
פרצוף כועס ולא עניתי לה.

ואז חשבתי על זה שאני צריך להרוג את דודה טובה, כמו שתמיד
בסרטים המצוירים הורגים את הרעים והכל נהיה בסדר. ברור, הייתי
צריך להרוג גם את אמא בגלל מה שהיא אמרה, על זה שהילדים בכיתה
קוראים לי צוציק והכל, אבל חשבתי על זה שאם אני אהרוג את אמא
לא יהיה מי שיכין לי סנדוויצ'ים לבית ספר כמו שאני אוהב עם
גבינה ועגבניה, כי אבא תמיד שוכח שאני שונא זיתים ושם גם
זיתים. אז אם ככה אני צריך להרוג רק את דודה טובה, כי דודה
טובה במילא לא אוהבת להכין סנדוויצ'ים בשביל אף אחד.

זה נראה לי מאוד פשוט להרוג את דודה טובה, רק הייתי צריך לתת
לפיקצ'ו הוראה כמו שאש תמיד נותן לו והוא היה מביא לה מכת חשמל
משהו-משהו ומחסל אותה על המקום. באותו לילה כשאמא השכיבה אותי
לישון, לקחתי איתי את פיקצ'ו למיטה. הסברתי לו שאנחנו יוצאים
למשימה חשובה. כששמעתי שכולם כבר הלכו למיטה קמתי עם פיקצ'ו
ביד והלכתי לחדר שבו דודה טובה ישנה. שמתי את פיקצ'ו על
הריצפה, ופתאום שמתי לב שדודה טובה פוקחת עיניים ומסתכלת עלי.
זה לא היה בתוכנית, אבל אני לא שכחתי את התוכנית וצעקתי
לפיקצ'ו שיתן לה מכת חשמל. אבל פיקצ'ו כנראה פחד מאמא שלי אז
הוא רק עמד שם ולא זז. "פיקצ'ו, מכת חשמל!" צעקתי לו, ונתתי לו
דחיפה קלה, עם הרגל. דודה טובה לא אמרה שום דבר, רק הסתכלה עלי
במבט מוזר כזה, כאילו שהיא לא יודעת אם לצחוק או לבכות, ואז
היא עצמה עיניים, ואני ניצלתי את ההזדמנות וברחתי משם כי ממש
התביישתי שפיקצ'ו בגד בי בצורה כזאת.

בבוקר זרקתי את פיקצ'ו לפח, כי זה מה שמגיע לו.

אמא ואבא ודודה טובה ואני הלכנו יום אחרי זה לגן חיות. בדרך
כלל אני מאוד אוהב גני חיות, אבל הפעם רק חשבתי כל הזמן איך
להרוג את דודה טובה כדי שלא תבוא אלינו יותר ושאני לא אצטרך
להריח את הריח שלה ולשמוע את הדברים המרגיזים שהיא אומרת, כמו
"שלומקה, אתה רוצה שנשחק במונופול?" כי אני שונא מונופול או
שלפעמים היא אומרת לאמא ש"שלומי מתנהג ממש כמו אבא שלו כשהיה
בגילו" ואני לא אוהב שהיא אומרת את זה כי אבא שלי אף פעם לא
היה ילד קטן והיא סתם ממציאה. ואז נכנסנו לחנות המזכרות ואני
ידעתי איך אני יכול להרוג את דודה טובה.

בכניסה הייתה עגלה עם המון המון רובים ואני ישר אמרתי לאמא
שאני רוצה אחד. דודה טובה הסתכלה עלי במבט המעצבן שלה ואמרה,
"מה קרה, שלומקה? את מי אתה רוצה לחסל?" וצחקה וצחקה וצחקה,
וגם אני צחקתי, אבל לא כי היא הצחיקה אותי אלא כי צחקתי עליה
שהיא לא יודעת שאני הולך להרוג אותה.

ובאותו לילה שהיא הלכה לישון, הלכתי שוב לחדר שלה ויריתי בה
פעם, פעמיים, 3 פעמים. את כל הכדורים שהיו לי ברובה יריתי בה
אבל היא לא מתה, רק פקחה שוב את העיניים והסתכלה עלי במבט
המוזר הזה שלה שממש עצבן אותי. המשכתי לירות בה למרות שכבר לא
היו לי כדורים, ותוך כדי הרגשתי שאני מתחיל לבכות. דודה טובה
שאלה אותי למה בעצם אני רוצה להרוג אותה, ואני לא עניתי, קצת
כי התביישתי וקצת כי לא ידעתי למה, בעצם, אני רוצה להרוג אותה.
היה קצת שקט ואז דודה טובה ביקשה ממני לכבות את האור וללכת
לישון, ואני עשיתי כמו שהיא אמרה והלכתי. ואחרי זה לא דיברנו
על זה יותר.

לפני שדודה טובה חזרה הביתה (היא נשארה אצלנו שבוע) היא שאלה
אותי אם אני אוהב אותה. אמא לא הייתה שם, אז אמרתי שלא, אני
שונא אותה ושאני רוצה שהיא תמות, ושגם בפעם הבאה שהיא תבוא אני
אמשיך לנסות להרוג אותה. אם אמא הייתה שם היא הייתה אומרת שאני
לא מחונך והייתה מכריחה אותי להתנצל בפני הדודה טובה, אבל
היא לא הייתה, אז דודה טובה פשוט הסתובבה מהר ויצאה מהבית ואני
הרגשתי קצת רע.

ואחרי כמה זמן אמא אמרה לי שדודה טובה לא תבוא אלינו יותר, כי
היא התאבדה וזה בגלל שהיו לה דכאונות והיא סבלה מבדידות.
אני לא כל כך הבנתי את מה שאמא אמרה אז שאלתי, והבנתי מכל זה
רק שדודה טובה באמת מתה. הייתי צריך להרגיש שמח, אני יודע,
ובאמת קצת שמחתי שאני כזה חזק שאני יכול להרוג את מי שאני
רוצה. אבל קצת הצטערתי בשביל אבא, כי הוא נראה מאוד עצוב ולא
היה לו כוח אפילו להכין לעצמו סנדוויץ' עם זיתים, וחוץ מזה גם
קצת התגעגעתי לפיקצ'ו.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מתחרה ח'- האם
את מתחרטת?

לא.. אני מתחרה
ח'....

לא מצחיק.


תרומה לבמה




בבמה מאז 17/12/04 1:27
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
טלי פטל

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה