|
כיתה
ים הפנים מופנה קדימה
שקט
עוצם עיניי בריכוז
עטוף בשלווה.
אך
טיפות רועשות
נופלות
קול פגיעתן כאבנים
השוברות מעטפת הדממה.
ואני
שואף אוויר קריר
ונושף
עוטף האנשים סביבי
בכפור משתק,
מוציאם מזרם הזמן.
ורואה
בים הפנים המופנות קדימה
עיניים
המופנות מטה.
אף אדום ונפוח,
בין שבילים רטובים.
נאנח
מוציא אני מכיסי
ממחטה
זורק אותה אל מול הדמות.
מתיישב
שואף אני הכפור
ונושף
ערפילי חום,
משחרר זרם הזמן.
מקשיב
עוצם אני עיניי,
שקט
עתה אני יכול להתרכז |
|
|
אני רוצה לתקן
עוול נורא שנעשה
למרקס. מה שהוא
בעצם אמר, וזה
סיפור אמיתי,
היה "הדת היא
אופיום להמונים,
ונחמתם היחידה
של החלשים
והמסכנים",
כלומר הדת היא
דבר טוב. זה
שלנין הוא חתיכת
טמבל וקיצץ את
המשפט באמצע, לא
אומר שמרקס
טיפש. זהו.
רמבו 2 משנה את
ההסטוריה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.