יש תמונה שלה על הקיר כשהיא בנדנדה. נראית נורא חמודה. קוקיות
בשיער. נמשים. חולצה עם ציורים. ויש גם תמונה קבוצתית, עם
תלמידים מהכיתה שלה. היא יושבת בשורה השנייה משמאל. מחייכת.
היית ילדה מאושרת?
לא תמיד.
למה?
לפעמים צחקו לי על השם.
ומה עוד?
למה זה חשוב?
זה חשוב.
היא נאנחת. לוקחת שאיפה מהסיגרייה שהניחה קודם במאפרה. השיער
שלה עכשיו פזור ויש לה חולצה אופנתית עם כיתוב לרוחב שדיה
העגולים. ילדה גדולה.
אהבתי לקרוא ולא היו לי הרבה חברות. חייתי נורא בדמיון.
היא מוציאה את העשן.
זה עבר, ת'נק גוד.
אבל חייכת.
איפה?
אני מראה לה את התמונה. השיער הכהה של הילדה בתמונה הובהר עם
הזמן. לא נשארו הרבה נמשים.  
אמרו לנו לחייך, אז חייכתי.
ידי מחליקה את שערה.
איזה מתוקה היית.
הייתי?
הייתי נורא רוצה לחבק אותך. להרגיש אותך.
זה לא מה שאתה עושה עכשיו, דמדם? היא טופחת לי על הכתף.
אבל כמו שהיית אז.
אז אתה פדופיל, הא? היא מחייכת. אבל זה לא כמו החיוך ההוא.
היא מועכת את הסיגריה במאפרה, מתפשטת ונשכבת על המיטה. גופה
מקסים אותי בנשיות המדהימה שלו. שדיים גדולים, פטמות זקורות,
ירכיים חטובות, ישבן מוצק, עצמות בריח מכשפות. אני יודע שזה
נהדר. אבל אני לא יכול להוריד את עיניי מהתמונות. יש משהו עצוב
בפנים שלה שם, בתמונה על הנדנדה. עצוב ויפה. היא מביטה בי
ומנענעת בראשה.
אתה בא? אני מתחילה להיעלב ממך. אתה יודע, אני מושכת גם
היום.
למה שינית את השם?
היא מפהקת בלי לכסות את הפה.
רותי זה שם לילדות עצובות, שמשחקות בעיקר עם חתולים.
אתה עוזב כבר את התמונות האלה? ואז היא מוסיפה במתיקות :
אתה לא רוצה לשכב עם רותי?
אני מתפתה ומטביע בפיה את לשוני ונכנס לתוכה, מקווה שבפנים עוד
נשאר משהו מהרותי ההיא. טעם הסיגריות שלה צורב לי בפה. אבל אני
מחייך.