בין המים לשמיים
מנצנץ כוכב.
כמו עיניך שהביטו במבט שובב.
וחיוך בקצה שפתיך
שהיה ונעלם,
היית בנאדם.
ונדם.
אור קרן לי מפניך
כשהיית שר
ויכולתי שוב לחוש במגע מוכר.

נזכרת איך אז שרתי
בחדוות ילדות תמימה
את ניגונה של השכונה
אל תיקח לי את השמש
זה התור לאהבה.

ממחר נהיה לבד פה
נאסוף אז בשתיקה
זיכרונות מליל אמש
ובעיני עולה דמעה.

בעיניך שוב נתקלת על עטיפת אלבום קרועה
בו כלבלב קטן מוצא לו מלונה.

נזכרת איך אז שרתי
בחדוות ילדות תמימה
את ניגונה של השכונה
והנה אתה נאסף בין כנפיה של שכינה

מוקדש ליוצר המוכשר שלימד אותי אהבת מוסיקה
ועורר בי את היצר לשיר,
עוזי חיטמן