נכתב ברגע של שיעמום טוטאלי. שיעמום אמיתי לחלוטין.


16:42

שיעמום טוטאלי. משעמם. כל-כך כל-כך אין מה לעשות. סיימתי כבר
שיעורים. ניקיתי ת'חדר. התאמנתי על הכינור. שטפתי כבר את כל
הרצפות בבית, כולל המרפסת. הכנתי פסטה. כל-כך כל-כך משעמם. עד
שפתאום אמא קוראת לי: "תביאי סמרטוט! מהר! זה נשפך!" לא ידעתי
מה נשפך וזה גם לא עניין אותי. קפצתי על ההזדמנות לעשות משהו.
רצתי לחדר כביסה להביא לאמא סמרטוט. הוצאתי אותו מהארון.
ניסיתי לצאת מהחדר כביסה. וגילית שאני נעולה בפנים. ניסיתי
לפתוח שוב. אולי הדלת נתקעה? אבל לא, ננעלתי בפנים. בתוך חדר
שמסריח מאקונומיקה ואבקת כביסה. איכס. ואני צריכה להביא לאמא
את הסמרטוט כדי לנקות את הדבר הלא ידוע שנשפך! ניסיתי שוב
לפתוח את הדלת. אפילו דפקתי עליו וצעקתי "הלפ מי, הלפ מי!" כדי
שמישהו אולי יבוא לחלץ אותי משם. אבל אף אחד לא בא. ניסיתי שוב
לפתוח את הדלת. ושוב. ושוב. עד שפתאום! היא נפתחה! ניצלתי!
רצתי למטבח כדי להביא לאמא את הסמרטוט כדי שתנקה את הדבר הלא
ידוע שנשפך.
שיט!!!
16:43