אסתר אוצ'יגבה / סמטאות חשוכות |
צליל אורגן ברחש פוקד
אין חיים במקום, פרצופים עוברים אנשים שבים
לא חיוכים לא דמעות
רק מבטים קרים
רוח קרה מנקרת באוזני הסובבים
ואין הם מתייחסים
הסמטאות החשוכות בליבי מפחידות גם אותי
אינני מתקרבת לאותם מקומות אפלים
אינני מאירה אותם בפנסים או נרות עבים
כשאני חושבת עליהם פוקד קור עז את גופי
פוחדת להתמודד עם החושך
פוחדת לעבור, נשארת
נשארת כי אין בררה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|