ענבית רובין / יושבת מול מראה |
אוכל לכוון, מתאמנת.
מתישהו אצטרך לכוון את הקשת והחץ אל ליבך.
אחרת לחיים שלי לא יהיה משמעות. את החץ המושלם מזהב שארצה
לתקוע בלבך ברכות מכוונת, אתקע בלבי, בחוזקה, ברשעות, לא
בעדינות כפי שאכוון אל ליבך. יהיה לי קשה ורע, אבל זה יקרה.
כשהחץ יתחמם וירצה לצאת.
רק תן לי עוד דקה
לצבוע את עיני.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|