בניחוח גן עדנתי
יש הרבה...
אני יודעת שאני לא לבד
להיפך - אני עם עצמי.
באחת הפינות בחדרי
תמונה סוריאלסיטית נועזת
והמבט הנשקף ממנה מוכר לי;
מסתכלת על הגברת קצת והיא עלי
ובעיניה אני מוצאת את אגם התשובות
בגן הזה של העדנות.
שומעת צלילות מיתרים רוגשים
שאיננה יכולה לזעוק בעצמה
אך כקטר משתולל גועשת בתוכה.
מה בסך הכל אני מבקשת?
את ההבחנה בין נכון לטעות,
מחפשת צוק של רגש, ספת חלומות.
אולי בחיפוש מהות הטעות במסע החיים,
אבל, העיקר, שלא אפסיק לחפש
את תקוות אוצר השלווה
שנגוז כמו החלום
של אתמול.
19/10/03 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.