תפסיק לעמוד שם!

עם החולצה האדומה שלך והשיער המסודר
מקובץ, לא נינוח...
אתה יודע, כמו תמיד - מקווץ במקצת ומעוות בצורה יפה.

- אתה יפה...

אבל, עכשיו זה מחוסר ביטחון.

- מה חדש...

מעצב, מכאב כזה... פחד.

תמיד פחדת שלא אוהבת
או בדיעבד פחדת שאני לא היא!

אני לא.
אבל אני כן...

- מאוחר מדי...

העיניים שלך מסתכלות עלי, חודרות
אם אהבה כמו בהתחלה
או שלא?
אהבה חדשה, מלאה בכאב
אבל גם באמת ולא פחד שזו לא היא
פחד שזו אני!
ואני
אני לא ארצה אותך
לא אסלח

הממ...
אם רק באמת היית עומד שם הייתי סולחת.






מדהים למצוא דברים שכתבתי פעם ולראות את השינוי שחל מאז...