אנשים רבים מאמינים שהחיים הם אלו שמחשילים את האדם.
שזהו עולם קשה שקשה לגדול בו ולחיות בו.
אך בזמן האחרון התחלתי לחשוב על כך, זה לא אפשרי, בסופו של דבר
העולם הזה השתנה במשך מיליוני שנים רק בשביל החיים, זה פשוט לא
הגיוני.
לפי דעתי ההפך הוא הנכון, אלה לא החיים שדורשים מאתנו לעבוד
קשה אלה אנחנו שדורשים מעצמנו.
יתכן שזה בגלל שאנו גזע שאפתני, אבל אני לא מאמין בזה.
אני אסביר, תחשבו - אפילו יותר עמוק הגנים שלנו בנויים רק
למטרה אחת, ריבוי ושינוי, אנו רוצים לעלות בסולם האבולוציה
ולהתפתח .
אם כך למה? למה בשאפתנות שהיא חלק מאיתנו מהגנים שלנו, לגרום
לנו להרוס את עצמנו?
לא, ישנה סיבה אחרת, כפי שהזכרתי יותר מוקדם אנחנו רק בנויים
לשתי מטרות: ריבוי ושינוי.
אז אם לא היו לנו הקשיים הללו לא היינו מפסיקים להתרבות ולא
היתה לנו שום סיבה להתפתח, היינו נשארים באותו מצב - קופים
פשוטים.
לפי דעתי אותו חיפוש אחר קושי הוא מערכת מוחית, מערכת שהיא חלק
מההרכב המקורי של כל החיים, אותו הרכב שהוא אשר גרם ליצורים
הקדמונים לצאת מן המים, אותו הרכב שנתן לנו את החיפוש אחר
סיפוק ובאותו זמן גרם לקשיים האין סופיים בדרך אליו.
בסופו של דבר, משמעות החיים היא החיפוש אחר משמעות.