בפתח הדלת צמוד למשקוף ביתי,
ניצבת האחת שממלאת את עולמי.
עם שמלה בגוון הטורקיז המדהים,
בחרתי איתה לחלוק את טעם החיים.
היא לא יודעת את רחשיי לבבי האוהב,
היא לא מודעת לקיומי ואני מביט בה כה שליו.
היא שחייה היו מלאים בדמעות,
האהובה שלי כבר שנים, בשקט, בסוד.
מביט לעינייה ורואה את הפחדים,
לחדור אל ליבה הצליחו רק בודדים.
והיא אצלי עכשיו, נאחזת בכל כוחה,
היא צריכה להפסיק אך היא עדיין כאן בוכה.
בגוון של טורקיז בעיניים עצובות,
מנסה רק לעבור את כל אותן האכזבות.
ואני פה בשבילה אוהב ותמיד מחכה,
לא לחוץ בזמן, יודע שזה כ"כ קשה.
אך את האחת שליבי כ"כ אוהב בדממה,
שומר את סודי ואיתך, מאיר לך השממה.
ואת לא יודעת, אני לא מראה לך כל סימן,
בגווןן של טורקיז בשמיים נטולי כל ענן.
את בוהה לתוכם בעוד ראשך על ברכיי,
מספיגה דמעותייך עמוק אל תוך בגדיי.
ואני אוהב אותך את כל המכלול,
רוצה לעזור לך לא לשוב ולסבול.
בגוון של טורקיז המלאכית שאני אוהב,
בקרוב את תדעי... ואז אתן לך את הלב.
היחידה שחדרה אל תוך כל חומותיי,
אהובתי, את לי האור שבחיי.