תשמעו חבר'ה אני יודעת שאולי זה ישמע טיפה מפחיד, אבל ככה המצב
כרגע...
אני מצטערת אם נראה שאני מכלילה פה... הדברים הכתובים כאן הם
לפי המציאות שאני מכירה, הם כנראה לא נכונים כלפי אנשים אחרים,
אבל ככה זה בשבילי. אני לא באה כדי להעליב או לפגוע ובטח לא
לזלזל באף אחד...
אנשים רואים אותי במסדרונות חלקם עוצרים, מביטים בי, אומרים לי
היי, ומספרים לי כמה שאני רזיתי וכמה שאני קורנת.  חלקם השני,
טוב זה החלק שאני פחות אוהבת. מכירים את ההם שכשהם עוברים מולך
במסדרון או ברחוב הם מלבישים לעצמם מבט ביצ'י על הפנים, שכשאתה
רואה אותו אתה מרגיש שהם אומרים לך: "מה?! איזה בנאדם עלוב,
מנסה להיות משהו שהוא לא... אתה בחיים לא תהיה טוב כמוני, אז
אל תנסה בכלל..." חחח נכון שכשאתם קוראים ת'משפט הזה אתם
בטוחים שהוא יצא מאיזה ערס קטן חסר חיים או פקצ"ה אטומה וחסרת
כבוד עצמי... אבל בעצם, זה ממש לא...
לפני כמה ימים דיברתי עם חברתי המתוקה פוצי... "אם תשבי לך
בדשא בהפסקה הגדולה תמצאי את כל סוגי האנשים... שם בקצה זה
החננות, תמיד בתוך עצמם. בצד ההוא זה הפק"צות החצי ערומות
שמחפשות סיבה להתפשט. שמה אלה הערסים שמחפשים אל מי להיטפל.
כאן המאגניבים, שכאילו לא אכפת להם איך הם נראים, וזה מה שגורם
להם להיראות טוב... הצופיפניקים, שיושבים כולם אחד בתחת של
השני בשבט או מחוצה לו. הנוע"לניקים שרבים עם הצופיפניקים מי
טוב יותר. המד"צניקים, המתבודדים, הנורמאלים והפריקים" אוקי,
אז אתם רואים בעצמכם כמה שכל אחד שונה, וכל אחד ימצא את מקומו
בדשא בהפסקות. אם היו מבקשים ממני לדרג את הקבוצות האלה לפי
אנושיות ואכפתיות כלפני אנשים אחרים, בטבעיות הייתי מכניסה את
הערסים והפק"צות  בשפל המדרגה. אבל זאת תהייה טעות נוראית שאם
הייתי עושה אותה הייתי יוצאת לא פחות כלבתית ורדודה מכל ערס או
פקצ"ה. מה שאני מנסה להסביר, זה שבכך שאנחנו (או אני ליתר
דיוק) חושבת שרק ערסים ופק"צות יכולים להיות ביצ'ים ורדודים אז
אנחנו (או אני) טועים ובגדול. אני שמתי לב שגם פריקים, חננות,
מאגניבים, צופיפניקים, נוע"לניקים, נורמאליים ובסך הכל כולם,
אבל כ-ו-ל-ם יכולים להיות לא פחות רדודים מכל ערס או פרחה...
אני לא חושבת שיש אנשים שהם לא רדודים ולא יהיו. ולמרות
שהפריקים, הנורמאלים והמאגניבים נותנים את הרושם שהם האנשים
"הטובים" עם מנת האיי קיו היותר גבוהה והרעיונות שכולם שווים
וכולם יכולים בלי שום קשר לחיצוניות שלהם, זה ממש לא כך. בסך
הכל גם הפריקים לא מקבלים כל אחד לקבוצה שלהם, גם המאגניבים
יסתכלו עלייך עם המבט החולני הזה של:  בחיים לא תהיה טוב
כמונו. וגם הנורמאליים או החננות יתנהגו אלייך בצורה מזלזלת אם
היית ערס או פקצ"ה. כי אם תרצו או לא, אנחנו בני אדם. ונכון,
זה באמת לא מספק תירוץ להתנהגות המבחילה שלנו, ככה המצב, והדבר
הכי טוב שאפשר לעשות איתו (לדעתי) הוא לפקוח לאנשים טיפה את
העיניים. כי אני בטוחה שיש המון אנשים שקוראים את זה עכשיו
וחושבים שאין לי מושג על מה פאקינג שייסה אני מדברת. בכל מקרה
אני מניחה שהמסר שלי בעניין הוא שלא משנה לאיזה קבוצה תהיה
שייך, בסופו של דבר אתה רגיש, פחדן ומלא בעיות כמו כל בנאדם
בקבוצה אחרת. בלי קשר לאיזו מוזיקה אתה שומע, מה אתה לובש, איך
אתה נראה, ומה מצחיק אותך. פקצ"ה יכולה להיות אנורקסית באותה
מידה שפריקית יכולה להיות, או חננה או נורמאלית או כל בנאדם
אחר, ערס יכול להיות הומו באותה מידה שפריק יכול להיות, או
חננה או נורמאלי או כל בנאדם אחר. בסך הכול כולנו עוברים אותו
דבר. יש אנשים שקצת יותר קשה להם ויש אנשים בפחות. אני לא
אומרת שלכולם טוב או להיפך, שלכולם רע, אני אומרת שלאף אחד לא
קל. לא משנה כמה כסף יש לו, כמה הוא יפה או כמה חברים יש לו.
בסך הכול בדברים החשובים באמת כולנו לבד עם עצמנו...
וגם אצלי. למרות שיש לי המון חברות מתוקות ומדהימות שאני אוהבת
אותן כל כך כל כך, ולמרות שיש לי חבר מדהים שאכפת לו ממני ואני
חולה עליו, ולמרות שיש לי עשרות ידידים שאני שופכת אצלם ת'לב
כל פעם מחדש והם לא קולטים, בסופו של דבר אני לבד עם עצמי. לבד
בוחרת, לבד חושבת ולבד מחליטה. נכון, רועי צודק לחלוטין כשהוא
אומר שכשאני סובלת גם הוא, ואני מבינה את זה, אבל בסף הכל זאת
ההחלטה שלי מי יסבול ומי לא...
אז איפה היינו? אהה כן... טוב בכל מקרה אחרי שאני מסיימת עם
הווידוי הזה, שכנראה יהיה מאוד מאוד ארוך, אני יודעת על המון
אנשים שהולכים מאוד לכעוס עלי... ובצדק אני מניחה...
זוכרים מהווידוי הקודם שאמרתי לכם שרזיתי? אז נכון, רזיתי, ולא
מעט.. אבל כמה שאנשים לא יגידו לי, גם לא רזיתי מספיק. ובסופו
של דבר זו ההחלטה שלי מה אני אעשה עם החיים שלי. איך אני
מרגישה עם עצמי ואיך אני אתייחס לתגובות של אנשים אחרים. אנשים
תמיד בטוחים שהם יודעים מה עובר עלי...
ואני לא אומרת שאין להם מושג, כי ברור שיש להם, אבל זה לא הולך
ככה. הם לא נמצאים איפה שאני, הם לא יודעים מה קרה או קורה לי,
וגם אם כן, זה לא אומר שהן מרגישים כמוני, אנשים בטוחים שהם
יודעים כל כך הרבה, הם אף פעם לא מוכנים להכניס את הסיכוי הזה
שאולי יש דברים שהם חשובים למרות שהם מתעלמים מהם. שאולי יש
טיפה יותר גורמים שמשפיעים על ההחלטות והרגשות שלי. אני לא
אומרת שזה לא בסדר, בסך הכול לא כולם צריכים לעזור ושיהיה להם
חשוב. אני מודה, אני בעצמי בקושי שמה לב לבעיות של חברות שלי.
אני לא רוצה לראות אותם כי אני מעדיפה להיות עסוקה יותר ברחמים
עצמיים על הבעיות של עצמי. כולנו עושים את זה (או שזאת רק
אני?) וזה לא תירוץ, אבל זה ככה. אז בסדר אני מבינה שאנשים לא
רוצים לראות או להתעסק, אבל שלא יבואו אחר כך בטענות אלי כשאני
אומרת להם: "אתה לא מבין". כי בסך הכול הם לא מבינים, והם לא
יבינו, במיוחד כשהם בכלל לא רוצים להבין. תשמעו חבר'ה, אני
מעריכה מאוד שאתם רוצים ומנסים לעזור. ואני מקווה שמה שאני
עומדת לומר לא יעליב אף אחד כי זו ממש לא המטרה. מי שלא קורא
את הוידוי הזה, תבינו שפה מדובר על כמה אנשים ספציפיים, ויש
המון אנשים שהם לא קשורים לזה, כך שאני מבקשת מאוד, אנשים שפה
לא מדובר עליהם, אל תחשבו שכן, אל תיקחו את זה כלפיכם, כי זה
ממש ממש לא.
כשאתה מתוודה בפני מישהו על משהו שאתה עושה שפוגע בך, אתה מצפה
שהמישהו הזה ינסה לעשות הכל כדי לעזור לך. אני מניחה שאנשים
מחפשים את האנשים שזקוקים לעזרה, כדי שהם יוכלו לדבר איתך,
להשקיע בהם איזה 5 דקות מזמנם ואחר כך להרגיש "סיינטס" על זה
שהם עזרו למישהו. העניין הוא שהם לא ממש עוזרים. הם רק עוזרים
מספיק כדי להרגיש טוב עם עצמם אחר כך, אבל זאת המטרה היחידה
שלהם.
זה עניין של כולנו, לבני אדם יש תכונה נחמדה כזו, שהם לא יעשו
שום דבר בלי להרוויח ממנו, זה לגמרי אנושי, ודבר חשוב ונחוץ.
כי כשבני אדם מרוויחים משהו זה עושה להם טוב, אם הם לא היו
מרוויחים אפילו את הדבר הכי קטן כמו להרגיש שעזרת למישהו
ושינית, הם לא היו מנסים בכלל... בסך הכל תחושת "הנתינה" היא
ממש ממש חשובה ואפקטיבית. כמה שהיא לא אמורה להיות הכי לא
אנוכית שיש, היא עושה בדיוק להיפך. כי אתה מרגיש טוב שעזרת
למישהו, וזה כבר אנוכי לא? אז זהו שלא. אנוכי זה דבר שהוא
מיוחד חיובי. תבינו כבר לבד...
באמת שאני לא באה בטענות אל אף אחד, כאילו אני מבינה טוב מאוד
שככה המצב, ככה הוא גם אמור להיות וטוב שכך. זה טבעי אתך כל
בני האדם, מבינים?
בכל מקרה, בזמן האחרון נתקלתי בלא מעט אנשים שסיבה היחידה שהם
מנסים לשכנע אותי לנהוג אחרת היא כדי לרצות את עצמם, ולהוכיח
לעצמם שהם אנשים טובים. וזה ממש לא דבר פסול. מה שכן בעייתי
בכל העניין, הוא שאפשר לראות את זה עליהם. אפשר לראות שהם
עושים את זה בשביל עצמם, כי כדי לרצות את עצמך אתה לא צריך
להשקיע יותר מ-5 דקות מסריחות, להפסיק כשהבנאדם השני מתנהג
טיפה בעקשנות ולהגיד: "טוב, ניסיתי, זאת היא שלא רוצה עזרה, זה
לא שאני לא מציע לה..."
אתם יודעים מה?! צודקים, אולי באמת אני לא רוצה עזרה. אוקי,
אוקי, אני רוצה עזרה אבל אני לא יודעת איך לבקש אותה, כי זה לא
סוג של עזרה שמבקשים בד"כ... זה סוג של עזרה שאמורים לקבל גם
כשלא ממש רוצים אותה...
ברור שמצד אחד אני רוצה את העזרה הזאת, אבל מצד שני, אני יודעת
שברגע שאני אקבל אותה אני כל כך אתחרט על זה. כנראה כי כל כך
הרבה אנשים יכעסו עלי, בצדק אני מניחה.

יום ראשון 31 אוקטובר:
המממ.. את הווידוי הזה כתבתי ממש מזמן... כאילו לא ממש מזמן
לפני איזה 3,4 שבועות... ואז הפסקתי כי הייתי כל כך עסוקה בכל
מיני בולשיט כזה או אחר.
ועכשיו, עכשיו אני מעוצבנת... לא בצדק אבל מעוצבנת... וכשאני
מעוצבנת אני רוצה לכתוב, כי זה משחרר אותי וגורם לי להבין על
מה בדיוק אני מעוצבנת.
אז זהו... שאני לא יודעת, אין לי המושג הכי קטן, טוב אולי
כן... אבל אני לא יודעת טוב, אז אני מניחה שאני אתחיל עם משהו
שמאוד מציק לי... ומשם בטח יעלו לי כעסים כמו תמיד, לא?
אז זהו. שיש מישהו שממש הצליח לעצבן אותי. החלטתי לגשת לזה
בגישה של: "אתה צודק, אני טועה, שמח?" כי מה לעשות, הבנאדם לא
מקשיב. אני לא יודעת שהוא לא מקשיב, והוא לא יקשיב. והוא כנראה
גם צודק בכך שהוא לא מקשיב. וכנראה גם צודק בכך שהוא מזלזל
בי... כי דוגרי יש מלא במה לזלזל, ובצדק. לפי מה שהבנתי ממנו,
אני ממש נחותה, אני לא בנאדם כמוהו, אני חסרת רגשות, אני לא
יכולה להיעלב מדברים, ואני חסרת איי קיו בצורה מדהימה. אני לא
מבינה כלום מהחיים שלי ואני דיי טיפשה שבוחרת בפתרונות הכי
הזויים ומפגרים שיש. צודק. אני מודה...
למה שאני, סיון, אדע משהו מהחיים שלי. למה שאני, אבחר בפתרונות
טובים. למה שאני בכלל אבין משהו?! למה שאני אדע מה עובר
עלייך?! למה שאני לא אהיה טיפשה, ולא אנסה לחפש תשומת לב?! כי
בסופו של דבר זה הדבר היחידי שאני לא. אף אחד לא יודע מי אני
באמת... אף פעם לא הרגשתי כל כך ריקה... באמת! ממש לא! יש המון
אנשים שיודעים מי אני באמת. ואני לא מרגישה ריקה. להיפך אני
מרגישה מפוצצת, היום אכלתי כמו פרה, כמו איזו מטומטמת... פשוט
לעלות את כל מה שהורדתי. אתם קולטים שאני אשכרה ירדתי מלא מלא
מלא... ותוך שבועיים עליתי 5 קילו! אני פאקינג שמנה ואנשים לא
מוכנים לראות את זה. כאילו אני יודעת שאתם לא רוצים אותי
אנורקסית או בולמית, אבל זה שאתם משקרים לי ואומרים לי שאני
נראית טוב רק עושה ההפך... רק גורם לי לרצות יותר להפסיק
לאכול, ולהקיא כל דבר שאני כן אוכלת... תהיו כנים איתי פעם אחת
בחיים שלי למען השם. תגידו לי שאני פרה שמנה, במקום שאני אצטרך
לשכנע את עצמי כל פעם מחדש... תראו לי שאתם אמתיים איתי ולא רק
חנפנים... תגידו לי את האמת בפרצוף, במקום שאני אצטרך להגיד
לעצמי: "הם סתם אומרים את זה כדי שאני לא אפגע בעצמי", מה שרק
גורם לי להאמין לכם פחות... אנשים פשוט תודו שיש לכם חברה -
ידידה שהיא שמנה ומכוערת!
היום קראתי בספר על אנורקסיה בולמית... אתם יודעים מה היה כתוב
שמה? "בנות אנורקסיות לעיתים פוגעות בעצמם, ומשאירות סימני
פגיעה עצמית נראים לעין, או רמזי התאבדות... ונחשו מה יש לי?
יש לי פאקינג שני חתכים מאוד נחמדים ביד... וזה לא כי אני מנסה
להתאבד או משהו, כבר מזמן וויתרתי על הנושא... הגעתי למסקנה
שהתאבדות זה פשוט בריחה ואני יודעת שאני יכולה יותר מזה, חוץ
מזה שלא ממש הייתה לי סיבה טובה (עם כל הסיבות הטובות שיש לי,
הם לא מספיקות...) יש לי את החתכים האלה כי אני מזוכיסטית, אני
מתה על כאב, זה אחד הדברים שכל החיים שלי ניסיתי לברוח ממנו,
כי כאב יכול להיות מאוד לא נעים. אבל יש כאב שכן, כאב שנותן לך
תחושה של שליטה עצמית. "ארגגגגג' אם לא תפסיקי לאכול אני אכאיב
לך יותר" וזהו, וככה עושים את זה. בא לך אוכל? לא! תקעי בעצמך
פאקינג סיכת ביטחון למען השם,  זה רק נותן בסיס לשליטה... (אני
בטוחה שאתם חושבים שאני מטורפת או משהו, אבל ת'אמת, אף פעם לא
כעסתם על עצמכם שעשיתם משהו שהתחרטתם עליו, ורציתם להוריד
לעצמם ת'ראש? אז זהו, תהיו בשקט כי אתם לא עד כדי כך שונים
ממני...).
ענישה עצמית יכולה לבוא בכל כך הרבה דרכים שונות... זה יכול
להיות כאב, וזה יכול להיות דכאון... זה יכול להיות לעשות לעצמך
דווקא וזה יכול להיות סתם לריב בראש שלך. כל אחד מוציא את זה
בדרך אחרת ואני בחרתי כאב (כי דיכאון כבר לא עוזר, תכף תיבנו
למה...) נכון כשאתה רוצה שאנשים טיפה ישימו עלייך, אתה נכנס
לדיכי, כדי שאולי מישהו ישים לב וישאל מה קרה... ואולי אחר כך,
יקרה לך משהו, ונניח תתאבד, ואז כשכולם ידברו עלייך, אחד יגיד:
"כן, באמת הוא היה בדיכי, אם רק הייתי עושה משהו לפני כן...
הוא התחיל להתנהג כל כך מוזר..." ובעצם המחשבה הזאת נותנת לך
הרגשה טובה...
וואו ווואו... אל תילחצו לי עכשיו... אני לא רוצה להתאבד, ואני
סתם נותנת פה דוגמא, זה לא מה שעובר עלי. אני דואגת להכאיב
לעצמי ולהשאיר סימנים, ולרמוז לבערך 60 אלף אנשים... ואחר כך
להרגיש מטומטמת שחשבתי שאי פעם הם ישימו על הרמיזות שלי... אז
הם שמים, לשנייה המסקנה הזאת בדיוק כשהם קולטים את זה, ואחר כך
כאילו שוכחים ממני. ואני מבינה, אין הרבה מה לזכור ולחשוב
עליו... אני פשוט רוצה קצת תשומי.. אני פשוט רוצה טיפה שאנשים
ינסו לעשות הכל כדי לשכנע אותי להפסיק לפגוע בעצמי... (אני
מצטערת כל כך רועי שושי שלי... אני יודעת שזה מה שאתה עושה,
וזה כל כך מתוק מצידך... ואני מצטערת שזה לא מספיק בשביל סיון
המפונקת. אבל זאת האמת, החברה שלך מפונקת... אז בבקשה אל תכעס
עלי, ותבין שאני מעריכה את כל מה שאתה עושה, אל תחשוב לרגע
שלא... אבל יש כמה אנשים מסוימים שאני רוצה שזה יגיע אליהם,
ומסתבר שזה לא יקרה בקרוב, לא עד שהמצב יהיה רציני מספיק כדי
שזה יקרה. אז כנראה שאני אצטרך לחכות...) איפה הייתי? אהה
כן... סיון מפונקת וצריכה צומי, וואי זה כל כך רשע ואנוכי
מצידי. אז אני מבקשת ממכם טובה, אל תתנו לי צומי, אל תשימו
עלי, אולי ככה אני אבין שאני לא אמורה לקבל צומי מאף אחד
ולשנות את הגישה שלי. להפסיק להיות מפונקת כל כך ולהבין שכך או
כך לא ישימו עלי, אז זה לא משנה אם אני אפגע בעצמי או לא, זה
לא משנה כמה רמזים אני אתן לאנשים,זה לא משנה אם עכשיו אני
אתחיל לבכות ואצרח "אני פאקינג מקיאה את מה שאני אוכלת כי אני
פאקינג שמנה!" כי כך או כך אנשים לא אמורים לשים לב, אם הם
ישימו לב לזה אז אני אקבל את מה שרציתי. משהו שאני לא אמורה
לקבל, כי החיים לא סובבים רק סביבי ובכלל אני לא צריכה להיות
מפונקת.
חבר'ה קלטו, יש לכם חברה פסיכופתית... אוקי, תקבלו את זה. ואז
אולי גם אני אצליח... כמה שאנשים לא בטוחים שיש לי אומץ שאני
כותבת את הוידוי שלי, הם טועים, כי לא אומץ זה מה שיש לי, זאת
טיפשות ונאיביות. אני לא אמיצה שאני כותבת ככה, אני טיפשה, אני
נאיבית ותמימה... לא בעצם נאיבית ותמימה אני לא, אני פשוט
טיפשה כי אני מבינה טוב מאוד מה אני עושה, אני עושה פה
מניפולציות כדי לקבל את מה שאני רוצה. אולי המשפט "וואט איי
וואנט איי גט" נכון לגביי... אני אעשה הכל בשביל להרגיש טוב עם
עצמי. אני אעשה הכל בשביל תשומי... זה לא הופך אותי לפשוט
רדודה ואנוכית? זה כן, זה כל כך כן. אבל בכל זאת, למרות שאני
יודעת טוב מאוד מה אני עושה, למרות שאני יודעת שאני מתנהגת כמו
ילדה קטנה, ולמרות שאני יודעת שאני סתם מחפשת צומי ועושה
מניפולציות. אני אמשיך, כי זה נותן לי סיפוק, אז הנה לכם:
אוף! רועי (לא החבר) הוצאת אותי מריכוז! האווי שלי:
"פשוט תעזבו אותי",
0.•Magical Pot0.• (21:40) :
את רוצה לעשות אוואי יותר דורש הודעה ממה שעשית?! :-)
Lady Arctica (21:41) :
חח
0.•Magical Pot0.• (21:41) :
מה יש עצובה או מחפשת צומי ע"י אוואי מתוחכם?
צודק, תפסת אותי ואני אפילו לא חשבתי על זה. אני פאקינג תשומית
כל כך... אני כותבת פה ווידוי במקבלים דורשת מאנשים לשים עלי,
דיי כמה טיפשה אני יכולה להיות?!
הממ מדברים על רועי (שוב לא החבר) אני חושבת שקלטתי עכשיו
משהו. הבנאדם הזה, הוא הבנאדם שגורם לי להרגיש הכי רע בקשר
לעצמי (אני מקווה שזאת המטרה שלך, כי הצלחת).
לא יוצא פעם אחת שאני מדברת איתו ואני לא מרגישה זבל... זה
פשוט לא קורה. הוא מוצא כל הזמן מה לא בסדר בי ומה לא בסדר
באיך שאני מתנהגת ומה שאני עושה. הוא פשוט גורם לי להיות
פיצית, קטנה כל כך... טיפה נאיבית, בודדה ובעיקר מטומטמת
ומפונקת... הוא מספר לי ת'אמת, הוא מראה לי אותה טוב טוב...
הוא לא מתבייש להגיד לי בפרצוף: "את טועה את טיפשה, את לא
מבינה". הוא צודק. אני באמת לא מבינה... זה כי אני טועה
וטיפשה... זה אולי ישמע לך מאוד ציני, אבל תודה. תודה לך שאתה
מראה לי כמה שאני בנאדם רע, וכמה שאני תופסת מעצמי. כי אם לא
היית שם להראות לי את זה, לא הייתי יודעת, והייתי ממשיכה לתפוס
מעצמי... באמת תודה לך... אני לא אומרת את זה כציניות למרות
שזה אולי נראה ככה...

אני הולכת לסיים עכשיו את הווידוי שלי... לא בגלל שאין לי עוד
מה לכתוב, כי יש לי עוד הרבה... אבל אני מרגישה שמציתי את
הווידוי הזה כבר... אז נקרא לו ווידוי חמש חלק א'... ומתי שיצא
לי להיות עצבנית שוב, אני אכתוב את חלק ב', סבבה? מווואה...