התבוללתי אני
בין אינספור עוברי אורח
את נסתרת בנפשי בין כל שאר הערים.
יחפה, כך אלך
לא יהיה לי מנוח
בין חומות נסדקות, חלונות מוארים.

הוגה את שמך
רחובות, רחובות -
מרצדים מול פני, מתארכים בשבילים.
כי הרחיב ה'
ולי צר לקוות
מול קירות מתקלפים, מבטים חלולים.

ואולי את בלילה
בעצם דומה לי
הן לשתינו בלילה מראה מרופט
דהוי קצת, אפור
ואולי כך נורמלי
פעימות אפורות מתאחדות לאחת.

פעימות, הן יעידו
על כך שבשתינו
נותר שם עדיין גרעין החיים.
פעימות האספלט
ורגליי; הן עודינו
רצות בין אותם סימנים דהויים.

וממך, כמו ממני
שאפתי לברוח
לא מצאתי דרכי בכיכר ההומה.
בשובי, בין כתלייך
אצנח ללא כוח,
אולי בבדידותך זו
אמצא נחמה.




נכתב לסדנה ה49 בבמה, תחת ההגבלות לכתוב שיר בנושא עיר
כלשהי.