הוא עמד מולי,עם השיער שלו רטוב עושה לו קצת גלים.
פשוט מתבונן בי, כאילו רצף הדברים הטיפשיים וחסרי כל התוכן
שפלטתי בקצב מסתחרר היו הדבר הכי חשוב ועמוק שהוא שמע מעולם.
מתעמק בי.
אני מוצאת עצמי, בעיצומו של חיוך טיפשי, המצטרף יופי אל אותם
דברים מלאי התלהבות  וטיפשיים, שלא הפסיקו לבקוע מפי (מי שמכיר
אותי ודאי יודע שאני לא מסוגלת לעצור כשאני מתרגשת).
לא יכולה להגיד שההתרגשות היא ממנו, אבל אותה תחושה מנקרת
בבטן, תחושה ישנה של פעם של התחלות.
לא יכולה למצוא מילים לתאר, זאת לא אהבה ולא רגש שאני מנסה
למצוא לו מילים, זאת תחושה אופפת ומערפלת חושים של משהו כל כך
מלא אי ודאות, חסר כל סבירות ואם זאת מרגש.
עוצרת רגע מלחשוב.

כל הזמן הזה, כנראה, ניהלנו שיחה שלא הייתי ערה בה כל כך, אבל
אותו מבט עוד לא נעלם, אתה נראה כל כך טוב ואילו אני, עדיין,
לא אמרתי שום דבר חכם.
אני רוצה להקפיא את הרגע הזה, לשמור אותו תחת זכוכית ולא לגעת
בו לעולם... רק להסתכל.
הקסם הזה כל כך קצר, עד כי בכלל אין לו קיום כמעט, והקיום שיש
לו הוא כולו רק שלי (או כך נראה לי).
בכל אופן, יהיו לי חלומות מעניינים הלילה.