(היא מדברת נמרצות, בגוזמה, מרבה בתנועות ידיים גדולות, משנה
פרצופים כאילו מתרגמת את אשר היא אומרת לפנים בעזרת מסכות
מוקצנות. לרגע בטוחה, לרגע מהססת, מבולבלת...)

הוא אמר לי ביצים וחלב!
חלב וביצים...
...ביצים וחלב...
או אולי בעצם חלב וביצים?!
אמרתי לו - משה! לך תקנה אתה!
הוא אמר לי מרים!  מי את חושבת שאת!אה! (פאוזה)

לפתע העמקתי מחשבותיי, כיווצתי אגרופיי ושיננתי פעם ועוד פעם,
עוד פעם ופעם, מי אני? מי אני! אני! מי אני?
אולי אנחנו אנשים סתם, אנשים שסתם מחפשים תשומת לב ככה סתם.
אולי אני דוגמנית צמרת שרק מחכה לפרוץ לצמרת.
אולי אנחנו עצובים ומכוערים, פוחדים מהמחר וכל הזמן ממהרים.
אולי אנחנו מאושרים, עליזים, יפי תואר, מעריצים את החיים.
מי אנחנו?
אולי אנחנו לובשים מסכות, מחליפים פנים
לרגע בורגניים, אצילים
לרגע מחוסרי כל, אומללים
לרגע גבוהים, גאים
לרגע זנותיים, מלוכלכים
אוף מספיק עם כל הבלבולים...

אולי כדאי שאני אלך לקנות ביצים.
משה - החלב עליי! ביצים וחלב... חלב וביצים...
אולי בדרך אקנה עוד כמה בגדים.
אולי אחלוף על פני חנויות תכשיטים, ארכוש כמה זוגות נעליים עם
עקבים, מייק-אפ בכל מיני גוונים.
אקנה מסכה ללפני הרחצה, אחת לאחרי הרחצה, ואחת כשאינני מרוצה.
ואז... לאחר שיהיה בידי כל השלל, בידי כל מיטב המוצרים מכל-בו
חי. אוכל לשכב במיטתי ושלווה תיפול בחלקי. אהיה מלכת העולם,
מלאה בליבי.
אז אדע כי בידי כל אשר אדם צריך, השגתי את המניין, התעלתי על
כולם.
אז אקבל מענה מכריע לתשובותיי - אז אדע מי אזי.