|
בדמעות קצרות של רגעים עצובים
עטופים במעט עצב מכולם
טיפות של דכדוך מתרחקות ממני דרך נהר הדמעות,
חיילים של בדידות ושל עצב
מנהלים בתוכי מאבק
ממש כמו בשיר של אביב
עד שמשהו בי נחנק.
התחושה הזאת, האופפת
עכשיו התבגרתי בשנה
היום לא יום הולדת
גם לא סוף או התחלה,
חריקות של עיפרון מכני
מגרדות מתוכי את המילים
תמיד יש זמן להתחיל מלחמות
לא מספיק זמן לאסוף חללים.
חוסר זמן אצלי הוא מצב קבוע
החוסר הוא בתוכי, לא בלוח זמנים
לא מצליחה למצוא אף מועד
לשחרר זעקה מבפנים
לפעמים צריך רק לעצור, לדקה
אחר כך הכל אחרת
זאת לא קלישאה רדודה
אפילו שכך נגמר הסרט. |
|
|
-התשמע קולי,
רחוקי שלי?
- נו בוודאי!!
- יא שמאלני
מסריח!
- מר דלמורט,
אני מבקש
ממך...
- אדוני היו"ר!
איך אתה נותן
לסטרא-אחרא זה
לנאום כאן על
שולחן הכנסת?!?
- מר דלמורט אני
מבקש...
- סליחה אדוני
היו"ר! הוא
משווה את הצבא
שלנו לנאצים!!!!
איך אתה יכול
לשתוק?!?!
דוגי נכנס
לפוליטיקה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.