היינו יחד באותו יקום,
הסתובבנו באותם מסדרונות וחדרים...
הנהון-שלום קצר פה, חיוך קטן שם,
ככה עברו להם כמה חודשים,
אני חושב אבל לא חושב בכיוון שלך,
ואינני יודע לאיזה כיוון את.
נסענו לארץ רחוקה, למשימה בהחלט אפשרית,
במלון, קיבלנו שקיות מוצרי מזון מקומי באדיבות המתורגמנית.
החלטנו לאכול יחד - השקית מהחדר של הבנות הצטרפה לזו של
הבנים,
שניים ושתיים, חוששים, מתקרבים, מכירים ועדיין זרים.
בפרידה קבוצתית, לפני שהלכתן לישון, שמת את ידך על כתפי,
בנגיעה אחת רכה, לא היה לנו מושג, הצתת פתיל דמיוני.
במשך ששת ימי המשימה - ובעיקר בלילות, נזכרתי לעיתים באותו
מגע,
מהכתף, לגוף, אולי ללב, בהתקדמות איטית, התחיל להתרחש תהליך
הבעירה.
עד שביום המשימה האחרון ממש חיכיתי ללילה בו יתאחדו הצוותים,
שוב, בעיר האם, לסכם, לשתף ואולי להגשים חלומות על שבע יונים.
רוצה להמשיך מהיכן שלא ידענו שהפסקנו, שתחושי את החשמל הזורם
מכפות ידיי,
אך הלילה הגיע ואתן לא. נותרתי מקווה לראותך בבוקר, שתעלי חיוך
על פניי.
אני לא חושב אבל חושב בכיוון שלך,
ואינני יודע לאיזה כיוון את.
כשיצאתי בבוקר מהחדר לבדוק אם כבר הגעתן נחלתי אכזבה,
לא נותר לנו אלא לצאת לבד לסיור המתוכנן כשבלב מתחילה לקנן
דאגה.
סיירנו ברכב וברגל מכאן ולשם, כשמאחורי הראש מציקה העובדה,
פגשנו ראינו ושמענו דרכו של העולם, האם כבר חזרתן למלון
מהמשימה?
בצהרים כבר נפגשנו, התחבקנו, ויצאנו לעיר לארוחה יוקרתית,
לא ידענו שהנוף מהקומה העליונה הוא של כיכר הנשיקה העתידית.
בערב שביעי, במקום וזמן לא צפוי, נורתה יריית הפתיחה,
הצצתי אלייך מלמטה, וגיליתי שם גם אותך, בחיוך, אלי מציצה.
אחרי זה, בארוחה החגיגית, כשכמעט כולם התעסקו בטעם המעודן,
אחזנו ידיים, ליטפנו רגליים והכל כמובן מתחת לשולחן.
מצחקקים, אוכלים, נוגעים, שותים, מסתירים,
מנחשים בשתיקה את מה שנינו חושבים.
אני חושב בכיוון שלך,
ואינני יודע לאיזה כיוון את.
בליל השביעי ביקרת אצלנו בחדר ונשכבת לראות טלוויזיה לצידי,
שותפי הבהיר בכל מיני סימנים שלא נוחה לו הסיטואציה...במיטתי.
הבנו את הרמז, את אמרת לילה טוב יפה ונעלמת מאחורי הדלת,
עדיין לא יודע מה יקרה מחר, על מה אחלום ועל מה את מפנטזת.
הגיע הבוקר ויצאנו לסיור בעיר, סיימנו אותו במצפה על הנהר,
הגיטרה ניגנה ואנחנו שרנו - ככה מתחת לקשת הגדולה.
כשסיימנו אספנו את עצמנו והתחלנו את דרכנו חזרה,
כשכולם מלפנים, האטתי, החזקתי את ידך ומשכתי אותך אלי,
ככה, כמו בסרט הוליוודי, נישקתי אותך בהפתעה.
אני חושב בכיוון שלך,
ולא בטוח לאיזה כיוון את.
בלילה האחרון כבר היינו יחד על מיטתך,
ברקע אקווריום של דגים טלוויזיונים,
ושותפתך למשימה ישנה.
ליטפנו, נישקנו וכל השאר
אבל לא הגענו לעשות אהבה.
ביום המחר, התבהרו העניינים, לא רק לנו כי גם לשותפים.
בלילה בשדה התעופה, בטלפון שגרתי סיפרתי לאמא את החדשות,
ובשתיים בלילה היא שוב התקשרה לוודא שזה לא היה אחד החלומות.
לא יכולתי להפסיק לחשוב על עשרות סרטי המטוסים.
ועם זאת גם לא הגענו לסצינה המוכרת בשירותים.
אני חושב בכיוון שלך,
יכול כבר לנחש לאיזה כיוון את.
סופ"ש בארץ היה ארוך, ארוך מדי בציפייה
כי לכל אחד היו תוכניות מוקדמות
בשבת בערב חידשנו קשר וקבענו להיפגש
לקחתי מברשת שיניים, משחה וקונדום,
שיהיה, מי יודע מה יהיה, מה שהיה.
...
וזהו, "זמנכם עבר" צעקו כל היומנים,
חזרת הביתה אחרי חמישה שבועות של שכרון חושים.
אח"כ ביטלתי ביקור שתוכנן בגלל בעיה של מזומנים,
וגם כי זה הרגיש לי כמו סך-הכל עוד שבועיים מבוזבזים.
חשבתי שלא חשבתי בכיוון שלך,
למרות שידעתי מה הכיוון שלך.
ריחפנו יחד באותו יקום,
הסתובבנו יחד בחדרים ובחצרות...
חיבוק אוהב פה, נשיקה ארוכה שם,
וככה עברו להם אותם כמה שבועות,
לעתים אני מוצא את עצמי שוב חושב בכיוון שלך
אבל אולי את כבר לא חושבת בכיוון שלי.
מתגעגע,
אני.
|
