אני זוהר,
"זוהר" שם עם כל כך הרבה אור, אך עם בזוהר כל כך הרבה אור למה
בי יש חושך?! למה הייתי צריכה לעבור את זה? לראות את המשפחה
שלי הולכת ודועכת באש הבוערת בבית השרוף! השריפה הייתה לפני
שלוש שנים אך עדיין התמונות בראש לא עוזבות אותי! איך מפחד לא
ניגשתי... אני עזרתי לאש לשרוף את המשפחה שלי! לפעמים אני
חושבת - עכשיו אחרי שהכל עבר, שאולי הייתי צריכה לנסות להציל
אותם, אך כל מה ששמעתי היה את אמא שלי צועקת "זוהר תברחי" ואת
אבא שלי צורח וכולם בחדר ברעש ופתאום - דממה... כל מה ששמעתי
היה את שאריות העץ הנשרפות. ברחתי כמה שיותר מהר!
רצתי לשכנה והיא הזעיקה את האמבולנס והכבאים, יותר מזה אני לא
זוכרת, או יותר נכון לא רוצה לזכור. הכוויות על כל גופי
והמבטים שאותי מחרידים כל פעם מחדש מזכירים לי למה?! למה לא
הלכתי וניסיתי להציל את משפחתי? מזכירים את קורות העץ הבוערים
שורפים את גופי בעוד אני מנסה לברוח! עכשיו אני יודעת - מאוחר
מידי,
אך משפחה יקרה? האם את כועסת על כך שלא באתי? באמת שרציתי, אך
הפחד השתלט! משפחה יקרה... האם את כועסת?