[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מאייה וייס
/
והם שותקים

מה בסך הכל רציתי? רגע אחד קטן.
שתעלה מתוך הסלעים והאבנים,
תתנקה מן האדמה, תסיר ממך את התכריכים,
תלך בשביל הקברים, אל הכיוון שלי, ותסתכל עליי
ותראה איך השתניתי, ותגיד: "את עדיין הילדה הקטנה שלי".
כמו תמיד,
לא משנה כמה גדלתי, תמיד הייתי התינוקת הקטנה שלך.
איך אתה שוכב שם? לבד?
בחושך, מפוחד...
אולי יש בך מחשבות - על כך ששמנו אותך שם,
ואתה, אתה היית על האלונקה הזו, שכבת, הובלת, ש-ת-ק-ת!
ואנחנו מלווים אותך אל דרכך האחרונה.
ואיזו דרך! מלווה באבנים, לצד הדרך אנשים קבורים!
ואיזו אירוניה שאותם אנשים,
שהאנשים החשובים להם אותם לשם מכניסים
כל כך שלווים, שקטים, שותקים!
וגם אם היו רוצים להגיד כמה מילים, עכשיו?
עכשיו אין אנשים ששומעים, חוץ מכמה אבנים, סלעים, וכמה בדים.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
לא!







וואללה, באמת לא
היה קשה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 18/11/04 20:57
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מאייה וייס

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה