עמוס חזר כל יום לבד מבית הספר, הוא כבר בכיתה ד' אך מגן חובה
הוא זוכר את עצמו ילד מפתח. כשהיה מגיע הביתה לא היתה לו ארוחה
חמה על השולחן ולא היה מי שיברך אותו לשלום וישאל איך היה בבית
הספר ואם הוא הכין שיעורי בית. הבית היה ריק.

יום אחד חזר עמוס מבית הספר, והדלת הייתה פתוחה. אימא שלו בכתה
ואבא שלו צעק בקולי קולות. זו לא הפעם הראשונה שהם רבים, וזו
לא הפעם הראשונה שאבא מכה את אימא, אבל זו הייתה הפעם הראשונה
שעמוס חזר הביתה והיה מישהו בבית.
על השולחן במטבח הייתה צלחת גדולה עם אורז, שעועית ירוקה
וקציצות בשר ברוטב אדום, האוכל המועדף על עמוס. עמוס כל כך
התלהב שהוא לא התייחס בכלל למריבה שמתלהטת לה בסלון וישר זרק
את הילקוט בחדר וניגש לאכול.
"למה את מכינה לילד לאכול לפני שאת מכינה לי אוכל?!", צעק אבא
של עמוס על אימא של עמוס ונתן לה בעיטה בעודה יושבת על הרצפה
בוכה. "הילד היה אמור לחזור מבית הספר והפסיכלוגית אמרה
שזה...שזה טוב ש..." אימא של עמוס ניסתה לדבר אך אביו קטע
אותה.
"את הולכת לפסיכולוג?! על מה את מבזבזת כסף יא חתיכת שרמוטה!
מה, לא מספיק טוב לך בבית?!" אבא של עמוס ממש כעס עכשיו, הוא
הכה את אימא של עמוס ועשה לה פנס בעין, פתח לה את הברך ועוד
מלא חבורות בגוף באמצעות חגורת העור החומה שלו. עמוס רצה לעזור
לאימא, אבל הוא ידע שאם הוא יתערב הוא יחטוף גם, אבא שלו לא
מפחד מכלום וקרו כבר פעמים שהוא לא פחד והרביץ גם לו.
אחרי שאבא של עמוס סיים את נאומו כמה הוא החשוב במשפחה, וכמה
היא "יצור טיפשי ועלוב", הוא הלך לישון בחדר. עמוס סיים לאכול
בדיוק וניגש לעזור לאימא שלו לקום מהרצפה, עזר לה לשטוף פנים
נתן לה לישון במיטה שלו והלך לישון בסלון, לא לפני ששטף את כל
הכלים בכיור וסידר את הבית היטב.

יום למחרת המחנכת חילקה הזמנות ליום הורים עמוס הוזמן לשעה
6:30 היום בערב.
"אימא שלי עובדת", חשב, היא בטח לא תבוא, אבל אני אתן לה את
ההזמנה בכל מקרה שלא יכעסו עליו שהוא לא נתן לה. עמוס חזר
הביתה אחרי הלימודים, שוב אימא שלו הייתה בבית.
"אימא איך זה שאת בבית כל יום בצהרים? את לא עובדת?"
"לא. הפסיכולוגית שלי אמרה שאתה צריך תשומת לב, ולכן החלטתי
להתפטר מעבודתי" אמרה אימו ונשקה לו על המצח.
עמוס כל כך שמח שהחיים שלו מתחילים להראות כמו חיים נורמלים של
כל ילד, שהוא חשב שזה נורא טבעי המכות האלה שהיא מקבלת מאבא.
"זה המחיר שהיא צריכה לשלם כדי שיהיו לי חיים נורמלים, לא?"
חשב עמוס.
הגיע הערב ואימא של עמוס כבר הייתה מוכנה ליום הורים של עמוס,
לפתע הופיע אבא של עמוס. עמוס התחיל לרעוד מהרגע שהוא נכנס
הביתה,וזיעה קרה החלה מתפשטת על גופו, אימא שלו החווירה, "אההה
קובי זה..זה..לא מה שאתה חושב! אני הולכת ליום הורים עם
עמוסיל'ה שלנו". קובי החטיף לה סטירה והוסיף בוקס בעין, תמר
הייתה בהלם מעוצמת המכה אבל ספגה אותה ויצאה לכיוון הדלת וגררה
אחריה את עמוס כשהיא מחזיקה בפרק ידו.
כשהגיעו  לבית הספר העין של תמר הראתה את אותותיה לגבי המכה
שחטפה לפני כרבע שעה. העין התנפחה ונהייתה סגולה, לא מספיק
שהעין שלה נראתה זוועה היא גם לבשה שמלת בית דהויה, עמוס נורא
התבייש בה ורק חיכה כבר שהיום הורים המסריח הזה כבר יגמר.

כשנכנסו לחדר הכיתה, חיכתה להם המחנכת בפליאה רבה כי זו הפעם
הראשונה שעמוס מופיע ליום הורים. רוית המחנכת הסבירה לתמר כמה
שעמוס הוא ילד מופנם ושהוא צריך להשתלב יותר בכיתה ושלדעתה אין
לו בכלל חברים. אחרי כמה דקות של שיחה על מצבו של עמוס, ביקשה
ממנו המחנכת לצאת כמה דקות לבחוץ כי היא רוצה לדבר לבד עם תמר.
עמוס נורא כעס כי לא הבין מה יש לה להסתיר ממנו, הרי היא
המחנכת שלו.
רוית אמרה לתמר שלא ניתן להתעלם מהפנס שיש לה בעין, ניסתה
לשאול אותה מה קרה ולמה יש לה את הפנס הזה בעין. תמר לא ממש
נידבה מידע, אבל רוית לחצה ותמר פרצה בבכי וסיפרה לה הכל, על
כמה שכבר שנים קובי מכה אותה עוד לפני שעמוס נולד, ועל
הפסיכולוגית שהיא מטופלת אצלה בשנה האחרונה, על התפטרותה
מהעבודה כדי שהיא תוכל להקדיש זמן לעמוס, ושהיא נורא אוהבת את
עמוס וכמה שהיא מקווה שזה כבר לא  מאוחר. רוית מצידה בכתה איתה
והקשיבה המון ואמרה שהיא תפנה אותה לגורמים מקצועיים שינסו
לפתור לה את הבעיה בצורה דיסקרטית. תמר נורא פחדה שרוית תספר
אך רוית הרגיעה אותה שלא ייצא דבר מהחדר הזה.

למחרת בבוקר, בבית הספר, עמוס הרגיש שרוית מתייחסת אליו שונה.
פתאום היא שואלת אותו יותר שאלות בכיתה, פתאום הא יותר
מתעניינת בשלומו כשהוא עובר לידה במסדרון. עמוס לא אהב את היחס
הזה הוא הרגיש שזה מתוך רחמים, עמוס לא אהב רחמים.

תמר נפרדה מקובי, אבל בנוכחות רוית ועוד כמה אנשים שעמוס לא
הכיר. אימא חיבקה את עמוס וליטפה את ראשו בזמן שהיא אמרה את
הבשורה לקובי, עמוס נורא התרגש והלב שלו הלם בו בחוזקה. קובי
לקח את חפציו במהירה וטרק את הדלת מאחריו בחוזקה, כך שעמוס
הרגיש שהבית ממש רעד. מאז עמוס לא ראה את אביו שוב.

כעבור חצי שנה, עמוס כבר בכיתה ה'. יש לו מחנכת חדשה, עמוס גר
לבד עם אימא בבית חדש, בשכונה חדשה, ולאימא שלו יש חבר חדש,
קוראים לו טוביה. טוביה הוא בחור עדין כזה, עם קול כמו של
אישה. הוא כל הזמן קונה לתמר מתנות וכל המשפחה יוצאת לטיולים
בחו"ל. עמוס בילה בהמון מקומות בעולם כמו הודו, ניו יורק,
שוויץ.
ואימא שלו מחייכת, מאושרת מחייה, ומה שהכי חשוב, עמוס כבר לא
משתמש במפתח, המפתח נשאר לו יתום במגירה בחדר.
כל יום, כשעמוס חוזר מבית הספר, מחכים לו תמר וטוביה, ותמיד יש
לו ארוחה חמה על השולחן. הם יושבים יחד ואוכלים, שואלים אותו
איך היה בבית הספר, אם יש לו שיעורים, וכן לפעמים אימא מכינה
לו אורז עם שעועית וקציצות עם הרוטב הזה שהוא אוהב.