מתברר שזה לא רק אחת
לאט, לאט מתברר שזה כולם.
אני מנסה להיכנס להם לחיים,
אבל הם כל הזמן אותי מסלקים.
אני נחנקת
אני בתוך בועה.
הבועה עם הזמן מתחזקת,
ואני לכודה בתוכה.
הם רואים את הבועה
רואים אותנו מהצד.
אני צועקת, הם שומעים,
אבל הם רק ממשיכים ובוהים.
בעוד אני נחנקת...
(סולו)
למה הם רק בוהים?
למה הם לא עוזרים?
בלב מקווה שיתייחסו,
שינפצו את הבועה ויעזרו.
אבל מאוחר מדי,
היא כבר כמו אבן,
עוטפת אותי ולא משתחררת.
ואני נחנקת...
אני נחנקת,
אני בתוך בועה.
לכודה בתוכה...
עכשיו אני כבר... אבודה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.