הדלת נטרקה מאחורינו. התיקים הכבדים נזרקים בכניסה, יהיה זמן
לסדר את הכל אחר כך. קודם להשביע את הרעב.
הפה שלך יורד על שלי, כל התשוקה שאצרתי בתוכי במשך השבועות
האחרונים משתחררת. הלשון שלך מעסה את שלי, פי טורף אותך.
חוקרת, נזכרת בטעם, במרקם.

כל כך רעבה אליך, כל כך משתוקקת...
עוצרת רק כדי לתפוס נשימה ולהוריד את הנשק שתלוי על הכתף. את
הנשק שלך הספקת להוריד רק שניות ספורות לפני שקפצתי עלייך.
אתה מנשק את צווארי, ממטיר נשיכות קטנות שמשגעות אותי.
הידיים שלך עסוקות בכפתורים של המדים שלי, בעוד אני מושכת את
החולצה שלך מתוך המכנס, מתחככת בך.
אין לך מושג כמה התגעגעתי לזה, לתחושה של הזקפה שלך מבעד לבד
הגס של המדים.

אני נאנקת כששפתיך מתעכבות על העור הרגיש מאחורי האוזן שלי.
"נמרה שלי" אתה לוחש וקולך מעביר צמרמורת בעמוד השדרה שלי.
אתה מושך אותי לחדר שלך, משליך את חולצתי על הרצפה בדרך.
מתיישב על המיטה ומושיב אותי עלייך, הזקפה שלך קשה ומגרה בין
רגליי.

אני מנשקת אותך, ידיי אוחזות בראשך, אצבעותיי שוקעות בתוך
התספורת הצבאית הקצרה. נעה קדימה ואחורה עלייך.
כל מה שמפריד בינינו עתה הם מילימטרים ספורים של בד.
כפתורי חולצת המדים כמעט נתלשים תחת אצבעותיי הממהרות.
ידייך אוחזות בישבני, מעודדות את תנועותיי, מקרבות יותר ויותר,
מגרות כמעט עד כדי עינוי.

"אני אוהב אותך" אתה לוחש אל אזני, מנשק את העור הרגיש של
הצוואר.
"אני אוהבת אותך" אני משיבה בחיוך חולמני, שיכורה מתשוקה.
ידייך גולשות מתחת לגופייה הלבנה ושולפות אותי מתוכה.
המבט הזה שעולה בעינייך, כשאתה רואה שאין כלום מתחת לגופיה,
כמעט שמוציא אותי מדעתי.
אתה מנשק את דרכך מטה, מהצוואר, דרך חגורת הכתפיים, לחזה.
לשונך מלקקת את המחשוף בדיוק במקום שבו שדיי מתחברים, וידייך
חופנות אותם, מעסות... לשונך מצליפה על הפטמה הזקורה, מגלגלת
אותה בתוך פיך.

אני מפשיטה ממך את הגופייה ומעבירה את ציפורניי בעדינות על
גבך, יודעת שאגרום לצמרמורות של עונג להשתולל בכל גופך.
ידייך מתעסקות עם החגורה של מכנסיי, מנסות לשחרר את האבזם.
"תנו לי חמש דקות לבד עם מי שהמציא את החגורה הזאת, ואני אראה
לו בדיוק איזה סבל הוא גרם לאנושות" אתה מקטר בחוסר נשימה.
לבסוף האבזם נכנע ואתה חופשי לפתוח את הכפתורים.
אני כמעט יכולה לשמוע את החיוך בקול שלך כשאתה רואה מה לבשתי
מתחת למדים.
"אהבתי"
זוג תחתוני חוטיני אדומים נחשפים לעינייך.
"חשבתי שתאהב" עניתי, מתגרה בך, ופניתי לפתוח את החגורה שלך.
לבשת את הבוקסר שנתתי לך במתנה כשחגגנו חודש ביחד, בצבע שחור
עם חץ למטה וכיתוב שובב מקדימה: "Open Here". זכרתי את המבט
שלך כשקראת את הכיתוב בפעם הראשונה, שילוב של הפתעה, ביישנות
וניצוץ של הנאה.
"חשבתי שתאהבי" אמרת באותו טון מתגרה כשלי, כשראית את החיוך על
פניי.
הכנסתי את ידיי וליטפתי אותך, מרגישה אותך חם וקשה. נהנית
לשמוע את שאיפת האוויר המהירה שלך.
"את הורגת אותי"
"אני מאוד מקווה שלא, אני רוצה אותך בחיים" חייכתי אל מול
שפתייך מתגרה בהן בשפתיי, נושמת איתך. שפתייך מגששות אחר מגע
שפתיי ולשונך יוצאת לטעום. אני מצמידה אותך אלי בחוזקה, עד כי
ציפורני משאירות סימנים על גבך.

אני לא יכולה לחכות יותר, והמכנס שלך עומד בדרכי. אני מושכת
אותו מטה, מנסה לשחרר אותך מהבד הכולא, ואז נזכרת בנעליים.
אני מנתקת את הנשיקה, מפסיקה את המגע בין פיותינו אבל לא את
הקשר בין עיניי לעינייך, ומתכופפת מטה בחיוך.
הנעליים כמעט עפות מרגלייך, לשבועות הארוכים בלעדייך יש כזאת
השפעה עליי.

אני מעלה את ידיי מעלה למותניך מעבירה אותן על הרגליים
השריריות שלך, ואתה הודף את המכנס שלי מטה גם כן - הסנדלים על
רגליי לא מהווים מכשול רציני, ובשתי תנועות חלקות, אני עומדת
מולך לבושה רק בחוטיני האדום.
אני דוחפת אותך לישיבה חזרה על המיטה ואתה נופל לאחור על
הכריות, שעון על המרפקים.

אני מניחה ברך אחת על המיטה בין רגליך ונשענת קדימה בתנועה
חתולית, גופי נצמד אליך.
"תזהרי עם הברך שם" אתה אומר בטון שובב.
"יש דברים הרבה יותר מסוכנים מהברך שלי" אני מחייכת ברמיזה.
"כן... הפה שלך"
ידך מלטפת את ראשי, אצבעותיך מפזרות את שיערי מהתסרוקת ההדוקה.
אני מנשקת את העור הרך שבחיבור בין הכתפיים לצוואר, יורדת
מטה.
"אתה הולך להכניס את עצמך לצרות עם הדיבורים האלה" אני מציינת
ולשוני מרפרפת על הבטן שלך, קצת מתחת לקו המותניים, משתעשעת עם
הגומי של התחתון.
"אני הולך להכניס את עצמי אלייך"
השמעתי גרגור מרוצה ומשכתי מטה את הבוקסר.
"בדיוק מה שאני רוצה כרגע" אני נוהמת ואתה מושך אותי מעלה.
לא טורח אפילו להסיר את החוטיני, פשוט מסיט אותו לצד ומשפד
אותי עלייך. חודר עמוק לתוך החום הלח, הצר בגניחת סיפוק.

אתה מתיישב, תופס את השד שלי בין השפתיים שלך ויונק אותו לתוך
פיך. ידך מלטפת את השד השני, מעסה את הפטמה הזקורה, מושכת
קלות.
היד השניה על הישבן שלי. מלטפת, מעודדת.
"התגעגעתי כל כך" אתה ממלמל.
"יותר ממה שמילים יוכלו לתאר" אני מביטה בך, חסרת נשימה,
בשפתייך הסוגרות על הפטמה. אין מראה יותר מגרה מזה.
התנועות שלי נעשות יותר מהירות, לא מסוגלת לאיטיות, לא עכשיו,
אולי אחר כך.

פעימות לבי מתאחדות עם אלה שלך, כגופך המתמזג עם שלי.
מהר יותר, והמהירות לא מספיקה.
עמוק יותר מכפי שאי פעם חשבתי שאפשר.
כל כך מלאה בך עד כי לא אוכל להכיל עוד.
כל כך הדוקה, לא רוצה לשחרר...
אני מרגישה את הקפיץ בתוכי נמתח, את הרעידות הקטנות של הגוף
לפני הפורקן.

אתה נשכב לאחור, שעון על הכרים. ידייך על מותניי, מדהירות אותי
עלייך, מעודדות את התנועות שלי עלייך. אתה מרגיש את השרירים
שלי מתחילים להתכווץ, שומע את קולות ההנאה הקטנים הבוקעים
מגרוני.
ושניה לפני שהעונג משתלט עליי, לפני שאני מתנפצת לאלפי רסיסים
של אושר אתה לוחש את אהבתך.

אתה עדיין זקוף בתוכי, מביט בעיניי. חיוך איטי מתפשט על
שפתיי.
"רוצה עוד אחת?" אתה מתגרה בי למראה אותו חיוך ואני צוחקת.
"אתה עוד צריך לשאול?"
מבלי לבזבז מילים על מענה אתה מוריד ממני את פיסת הבד האחרונה
שנותרה עליי, והופך אותי על הבטן.
נעמד על ברכיך מאחורי, אתה מעביר ליטוף עדין על גבי ועל ישבני.
ידייך עולות מעלה, לחפון את שדיי.
אתה לוחש לי "אני רוצה את זה מהיר" ורעד של ציפייה חולף בי.

בתנועה יחידה, חלקה אתה חודר לתוכי שוב, ואז יוצא כמעט עד
לקצה, וחזרה פנימה...
תנועות קצובות. איטיות. מענגות.
בהדרגה אתה מגביר את הקצב, החדירות נעשות מהירות יותר. ידייך
לא מפסיקות ללטף אותי.
אצבע רטובה מרפרפת על הדגדגן שלי... אתה יודע בדיוק איפה לגעת
בי.
איך ללחוץ, לעסות, לענג...
"כן.. בוא אליי... כן.." אני ממלמלת, לא ממש מודעת למילים
שיוצאות לי מהפה. כל כך שקועה בעונג.
אני צועקת את האורגזמה לחלל החדר, ומרגישה אותך מתקרב, את השיא
נבנה בך.
זרם חם מתפרץ בגופי כשאתה נכנס בהדיפה אחרונה לתוכי.

אני תמיד נדהמת לראות עד כמה העיניים שלך כחולות. אני יכולה
להביט בהן שעות, לטבוע בשלווה שבהן.
אנחנו שוכבים פנים אל מול פנים, מלטפים זה את זה, מפצים על
הזמן שבילינו בנפרד.
אתה מחייך אליי ומדביק נשיקה על קצה אפי.
"אז לאן יוצאים היום בערב?" אני שואלת.
אתה צוחק, עינייך מחייכות אליי בשובבות.
"הכי רחוק שנגיע זה המקלחת" אתה מבטיח.