מבט מהיר בשעון בישר לי שיש עוד ארבעים דקות שלמות לשיעור.
הסתכלתי על המורה וניסיתי להקשיב למה שהוא אומר אבל ללא הצלחה.
השפתיים שלו זזו אבל אני לא שמעתי כלום. לרגע היה נדמה לי
שמישהו אחז בשלט שהשתיק את הקול שלו. נזכרתי בפעם הראשונה
שראיתי את המורה. זה היה בכיתה ט' והוא נכנס לכיתה שלנו כדי
להרצות על המגמה שלו. אחרי חצי שעה שהוא הסביר על הנלמד במגמת
תקשורת הרמתי את היד ושאלתי אותו מה זה תקשורת. הוא היסס לכמה
רגעים ואז השיב שזו מגמה מצוינת ושאפשר ללמוד בה ברמה של עשרים
יחידות בגרות. באותו רגע החלטתי שזו המגמה שאני אלמד בה. לתומי
חשבתי שאולי כך אני אענה לעצמי על השאלה. היום לאחר שלוש שנים
אני יודע שטעיתי. אני עדיין לא יודע מה זה תקשורת.

הצלצול נשמע ואני יצאתי מהכיתה לפגוש את רועי ונועה מהכיתה
המקבילה. רועי ונועה הם החברים הכי טובים שלי. העדפתי לשמור
מרחק מאנשים שהיו במגמה שלי. תמיד הסתובבה הבדיחה בין כותלי
בית ספר שדווקא מגמת תקשורת לא יודעת לתקשר ואני חייב להודות
שהיה בזה אמת. היו אנשים בכיתה שלי שמעולם לא החלפתי איתם מילה
אחת ולא הייתה לי שום בעיה עם זה. יצאתי לחצר וראיתי את רועי
ונועה יושבים על הספסלים. התיישבתי על הספסל הפנוי והקשבתי
לנועה מספרת על החבר החדש שלה. משום מה לא הייתי מרוכז והתחלתי
לבחון את חצר בית הספר. מבטי נדד לעבר פתח בית ספר ואז ראיתי
את מיכל. מיכל הייתה מהאנשים במגמה שלי שבקושי דיברתי איתם אבל
במקרה שלה זה לא היה בגלל שלא רציתי. היא תמיד הייתה מדהימה
בעיני. היא הייתה מהחכמות בכיתה אבל שלא כמו בנות חכמות אחרות
היה לה יופי כובש וטבעי. עקבתי אחריה במבט מהופנט כשהיא יצאה
עם חברות שלה לכיוון הקפיטריה. אחרי כמה רגעים שמעתי את רועי
קורא לי והתעוררתי. "הגיע הזמן שתגיד לה את האמת" אמרה נועה.
העמדתי פנים שלא הבנתי על מה היא מדברת והיא חייכה. "כל פעם
שהיא עוברת לידך אתה שוכח מהעולם ושוקע בה. אתה חושב שלא שמים
לב?" היא שאלה אותי ורועי הנהן. שתקתי. מצד אחד מאוד הייתי
רוצה להיות איתה אבל מצד שני ידעתי שהיא אפילו לא מכירה אותי.
היא הרי מהחכמות והמוצלחות במגמה ואני הייתי מהתלמידים היותר
חלשים. לצערי הרב היא גם הייתה חברה של אלון מהכיתה שלי. אלון
היה אחד מהאנשים שהכי שנאתי בכיתה. הוא היה מסוג האנשים שקטלג
אנשים לפי הציונים שלהם ואני שובצתי באחד המקומות האחרונים.
הוא מעולם לא החליף איתי מילה אבל כל מבט שהוא העניק לי היה
מלא זלזול והתנשאות.

הצלצול שסיים את ההפסקה נשמע ואני מיהרתי לכיתה. נכנסתי
למסדרון ההומה אדם וצעדתי לכיוון הכיתה. לאחר מספר רגעים ראיתי
את מיכל מגיעה מהצד השני. הסתכלתי עליה ולהפתעתי היא השיבה לי
מבט. הרגשתי את העיניים שלנו נפגשות והיא חייכה אלי. לא העזתי
להסיר את מבטי ממנה. הרגשתי כאילו שרק אני והיא עמדנו במסדרון
ואומרים הכל אחד לשני במבט. הייתי כל כך מרוכז בה שלא שמתי לב
שכמה ילדים רצים לכיווני. לפני שהבנתי מה קרה אחד מהם נתקל בי
והפיל אותי לרצפה. שקמתי היא כבר הייתה בתוך הכיתה ואני לא
האמנתי לחוסר המזל שלי. לרגע הרגשתי שנוצר בינינו קשר מיוחד.
החיוך שלה והעיניים שלה סיפרו לי שהיא מרגישה משהו כלפי.
נכנסתי לכיתה והתיישבתי במקומי. "כמו שאמרתי לפני ההפסקה" אמר
המורה "תקשורת בין מחשבים היא דבר חד משמעי. מחשב א' צריך
לפנות בבקשה רשמית וחד משמעית למחשב ב' ורק כאשר מחשב ב' מאשר
את הבקשה נוצר קשר ביניהם". הרמתי את ידי והמורה נתן לי מבט
מופתע. הבנתי לפי המבט שלו  שהוא לא רגיל שאני משתתף בכיתה.
הוא נתן לי את רשות הדיבור. היססתי לרגע ואמרתי "ההגדרה הזו
נכונה רק לגבי מחשבים אבל קשר בין בני אדם יכול להיווצר בדרכים
אחרות". המורה הסתכל עלי והשיב "למרות שזו סטייה מנושא השיעור
אני מוכן להקדיש לכך כמה רגעים. לדעתי כל תקשורת שקיימת בעולם
מבוססת על אותו עקרון. גם קשר בין בני אדם יכול להיווצר רק
בצורה מילולית כאשר אדם מביע את רצונו להיות עם אישה או להפך".
חשבתי על הדברים שלו. ידעתי שהוא כנראה צודק. אולי ניסיתי
למצוא במבט שלה משהו שלא היה בו. זה הרי טירוף שיהיה קשר ביני
ובינה כי היא לא מכירה אותי. אולי הכל היה בדמיון שלי.

המחשבות שלי נקטעו ברגע כאשר מיכל הרימה את ידה. "אני חושבת
שאתה טועה המורה" היא אמרה בטון החלטי והמורה הביט בה בתדהמה.
לפי המבט שלו הבנתי שהוא מעולם לא שמע בכיתתו מישהו שאמר לו
שהוא טועה. "אני חושבת שקשר בין בני אדם הוא בעיקר רוחני.
אנשים יכולים לספר המון אחד לשני מבלי להגיד מילה". לפני
שהספקתי לעכל את מה שהיא אמרה אלון הרים את ידו. "עם כל הכבוד
לחברה שלי אני חושב שהיא טועה. קשר בין אנשים יכול להיווצר רק
בבקשה רשמית. מוסד הנישואין הוא ההוכחה לכך. כאשר אדם רוצה
לקיים קשר עם בת זוג הוא צריך לפנות אליה בצורה רשמית ולבקש את
ידה". בתוך דקות הנושא הפך לדיון כיתתי כאשר רוב האנשים תמכו
בדעה של המורה ושל אלון. כשהצלצול נשמע יצאתי מהכיתה לשאוף
אוויר וחשבתי על מה שקרה. לפתע שמעתי קול מאחורי שואל "מי אתה
חושב שצודק אני או אלון והמורה?". הסתובבתי וראיתי את מיכל
עומדת מאחורי. לרגע לא האמנתי שהיא באמת מדברת איתי וחשבתי
שאני חולם אבל המבט בעיניה הבהיר לי שהיא באמת כאן איתי. "אני
חושב שכל הכיתה המחושבת שלנו ובעיקר אלון והמורה הם אנשים חסרי
דמיון. קשר בין שני אנשים מסוגל להיות הרבה יותר מסתם  קשר בין
מחשבים". היא חייכה אלי והתיישבנו על הרצפה. ניסיתי למצוא משהו
להגיד אבל לא ידעתי מה הרי לא הכרנו אחד את השני בכלל. אחרי
כמה רגעי שקט הסתובבתי לכיוונה ועינינו נפגשו. הרגשתי שאני
טובע בעיניים שלה. הרגשתי שאני בעצם מכיר אותה הרבה יותר מכל
אדם אחר בעולם. לרגע אחד ידעתי עליה הכל. רכנתי לכיוונה והיא
לא התנגדה. שפתיי נגעו בשפתיה והתנשקנו ארוכות. ידעתי שאני
צריך להגיד לה איך אני מרגיש אבל הרגשתי שלא היה צורך. המבט
שלי הבהיר לה איך אני מרגיש כלפיה ולכן היא נישקה אותי. הבנתי
שכל המילים בעולם לא יוכלו לתאר את הרגשות שלי יותר טוב.
נזכרתי בשאלה שהביאה אותי למגמת תקשורת וידעתי שאני יודע את
התשובה. תקשורת היא הרבה יותר מסתם מגמה ושוויה הוא הרבה יותר
מעשרים יחידות בגרות. תקשורת היא הדרך שלנו לבטא את עצמנו.
לאנשים נטולי רגשות כמו אלון והמורה שלי תקשורת היא מילולית
בלבד. מצד שני לי ולמיכל יש תקשורת חזקה הרבה יותר. אנחנו
מתקשרים ללא מילים.