בעודנו צופים החוצה מחלון נקי, זיהיתי פרצוף מוכר, לא מכבר
פוטר מעבודתו כנהג משלוחים בעסק שנסגר. מחנה זוג אופניים מול
חנות פרחים, מוציא את דלייו ומגביו ומתחיל לנגב בקדחתנות
שיטתית ומעוסה את השמשה.
גבר נאה ואינטיליגנטי באזור גילי. הוא סיים ונפנף בחזרה בעוד
הוא קופץ למלא דלי בחנות שכנה. עוד מחשבה על גודש בעיות המאפיל
על צמיחה תרבותית פילחה את ראשי כשהבטתי וזיהיתי את העצלנות
הנוחה בעיניו האדישות.
נועה מנערת אותי אל מול הפשט של הכלכלה הקורסת, וסדר העדיפויות
הביטחוני הישרדותי שגם הפרט המנותק ביותר נצרך לעמוד איתם פנים
מול פנים ביום יום הבלתי אפשרי.
אני חי בסתירה מתמדת בין אנשים המסובבים את לחיים השנייה
ומקווים להוריד ראשם אל מחילת חול רך בהגיע השעה לשלם.
לכלים בכיור יש ריח של נבלה ולא משנה כמה פעמים אנקה את שולחן
האוכל למצב שפוי, הוא תמיד יחזור לדביקות הפירורית המדכאת של
מושב זקנים מסריח בסוף יום.
אנשים נטפלים לציטוטים של ז'ורז' פרק ומטביעים אותם על מדרכות
בשדרה.
גרפיטי של חסרי און יצירתי המפחדים ממה שנתון במוחם כקלישאה.
על הלוח הגדול שעל המרפסת של זה עם המשקפיים האדומות והשיער
הנפוח כתוב בכתב אנגלי מושקע וליטוגרפי שיר שאינו משאיר שום
משקע, למי שבכלל יכול לקרוא אותו. אבל חבל למחוק כי הלוח מוסיף
צבע לרחוב, כמו ערבסקה למסגד מדוכאים.
והחרדים המתהלכים כיודעי סוד מזכירים לי נצים החגים מעל נווה
מדבר בדאייה מתמשכת ושקטה, מחכים בסובלנות לחורבן הסדום
התורנית ולתחיית צדיקי רפאים. ילדיהם מתבוננים בנו כגלמים
ראוותנים שהננו בעוד פאותיהם מגיעות לדוושות האופניים הפשוטות
ולגרביהם המשוכות עד בירכיהם.
החיים קלים יותר בלילה כאשר הנשמה נפתחת והלכלוך אינו נראה.
ההיתהלכויות נוחות ומדיטטיביות, המקצבים בראש ניתנים לפירוק
ואורות מלוכלכים מצומצמי מטען חשמלי מקשטים צמרות עצים מלופפים
לאורך השדרות.
זוגות ויחידים קוראים לכלביהם.
שוטה השכונה המקורזל נשען על אחד העמודים הקבועים ומחכה שתעבור
בכדי לשרבב "אתה יכול לעזור לי עם סיגריה?" או, "אין מספיק
אנשים טובים!".
חורבת מפעל הבד הנושן עומדת, מטה לנפול, ספק מועדת להריסה, ספק
שיפוץ מפתיע. לבניה הכתומות וחלונותיה המנופצים מזכירים תמונות
גטו מזרח אירופי וגדר הפח סביבה תוחמת גבול היסטורי.
שומר לילה של רחוב חפור מחטט בין שיניו במסמר, קולות נטולי באס
נטחנים החוצה מטרנזיסטור ישן למרגלות כסאו.
שומר בית קפה מביט אל תוך תיקו של הומו כחוש ושואל במבטא
חבר-עממי על הימצאות נשק. הגבר הנשי מגחך לא.
נער ערבי במדי עירייה עוצר בי מלהלך בבלפור הגולמי, מוצף המים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.